התרבות האבודה… פרק 1

כבר בתחילת היום היה אפשר להרגיש את השוני באווירה, ממש עוד לפני שיצאתי מהמיטה היה אפשר להרגיש שמשהו שונה, משהו מוזר. חילצתי את עצמי ממיטתי בחוסר רצון כשצפצופו האלקטרוני של שעוני עורר אותי מהשינה חסרת החלומות שלי. גררתי את עצמי לארון שלי כדי להחליף בגדים מהפיג'מה שלי אל בגדי בית הספר המדכאים והכנסתי לתיק את הספרים שהשארתי בחוץ כשעשיתי שיעורים. אכלתי ארוחת בוקר מהירה, צחצחתי שיניים כמה שיותר מהר ורצתי לתפוס את האוטובוס כי אם הייתי מאחר שוב פעם לבית הספר הייתי מגיע למצב נוראי. לאחר יום לימודים מייגע שהכיל את השעמום הרגיל של כיתה ז' חזרתי לביתי ופניתי לחדרי בכדי לשחק במחשב כהרגלי ילדים בני 12 רבים כמוני. כשנכנסתי לחדרי מצאתי מגילה שעליה שני סמלים: אחד M סגולה עם עשן סגול מתפתל סביבה, והשני זה E זהובה אשר ברקים מקיפים אותה בצורת מטומן. הרמתי את המגילה ופתחתי אותה בזהירות. לנייר היה הרגשה ישנה, אפילו עתיקה.
כשפתחתי היה כתוב
"אתה, אתה הנבחר אשר מיועד להציל את כולנו,
אתה הוא אשר נועד להצילנו,
אתה הוא אשר הנועד להחיותנו.
אתה ג'ון ספרקס בן למייקל ולאמבר ספרקס,
שומר האנרגיה אשר נועד להושיע אותנו מן הרשע, מסעך יתחיל בשרידי המקדש העתיק שנמצאים מערבית לעירך, שם הסתכל על הקיר הראשי ומצא את התשובה.

עבר לי דבר אחד בראש אחרי שקראתי את המכתב הזה…
איזה בדיחה גרועה זו!, אבל מיד התברר לי שזו טעות. כאשר המכתב התחיל להתעופף באוויר כבר לא חשבתי שזו בדיחה. המכתב התעופף בעיגולים והתחיל להתפרק לחלקיקי אנרגיה סגולים וזהובים שהתחברו לצורת חרב שהצביעה לכיון מערב. החרב לא הייתה גדולה מידי והיא עקבה אחרי לאן שהלכתי. בסופו של דבר החלטתי לעקוב אחרי הכיוון שהחרב מצביעה עליו, והגעתי לקצה העיר. החרב המשיכה להצביע לכיון מערב ואני המשכתי ללכת. הלכתי עד רדת הערב במישור ירוק עם גבעות מעטות עד שהגעתי למבנה גדול עם עמודי שיש גדולים. החרב הצביע על המבנה ואני נכנסתי בין ההריסות. הקירות היו אפורים לבנים ומחוסי טחב. המשכתי בין ההריסות עד שהגעתי אל קיר ענק שעליו הייתה מצוירת החרב. הרגשתי משיכה מוזרה לציור כאילו הוכרחתי לגעת בו. כאשר ידי נגעה חלקיקי אנרגיה זהובים התחילו לצאת מהציור והתחברו יחדיו לצורת שער עגול. הרגשתי סחרחורת ולפי מה שהצלחתי להבין במצבי נשאבתי אל תוך השער…