התליון – רשימה מסודרת של דמויות וכמה הסברים.

דבר ראשון, קיבלתי את כל הדמויות לעכשיו (יכול להיות שאוריד בהמשך.) מהכי פחות מפורטות עד הדמות של תס PX (תקראו ותבינו.)

עכשיו, כמה דברים ששיניתי: הדמות של תס (אדם סילבר) – לגבי הקטע עם הגיל הלא ממש ברור שלו, ושהוא מרגיש כאילו הוא חי מעל מאה שנים, אני פשוט לא מוצאת דרך לשלב את זה, אז אני מורידה את זה. אל תדאגי, תס, חוץ מזה לא שיניתי שום דבר.
הדמות של רותם (היידן מילר) – הפכתי את הכוח שלה לאדמה, כי כוח אוויר הוא של סקיילר, כמו שביקשת.
הדמות של Mrs. ME (לילי רוז אנדרסון) – בגלל שדמות האדמה כבר תפוסה (לאילו סיבוכים אני נקלעת כאן), הכוח של הדמות שלך יהיה מתכת (שזה לא כל כך שונה בסך הכל…)
לדמות של המלאה של פומה אני עוד מחכה, ואכתוב אותה כאן כשהיא תשלח לי.
אם שכחתי משהו, ומישהו רוצה עוד הסברים לגבי הדמויות שישרשום (כל עוד זה לא גובל בספויילרים PX) ולמי שיש את השאלה "למה יש שתי דמויות עם תליון מים?" אז התשובה היא שזה יצא בטעות. אחת הכותבות (מלאכית) לא מתחברת, והשנייה (ליאנה21) מעדיפה את הכוח הזה, ובצדק. הוא כל כך מתאים לדמות שלה.
הולך להיות לזה הסבר הגיוני בהמשך.

ועכשיו, רשימה נורמאלית של הדמויות:

הדמות של מלאכית:

שם: סופי מריאן
גיל: 16
אופי: סופי היא מאוד צינית, חברותית ולרוב לא רצינית, אבל מתי שמישהו צריך עזרה היא תמיד שם. היא מאוד נאמנה, ואם מישהו יפגע באמון שלה היא לעולם לא תשכח לו את זה.
מראה חיצוני: שיער חום-שחור גלי, ארוך שבסופו יש תלתלים קטנים ועיניים כחולות.
תליון: מים
רקע: סופי הייתה ילדה רגילה עד שקיבלה את התליון. לאחר מכן היא גילתה שהיא מאומצת והאישה שאימצה אותה בעצם רק רצתה את התליון של סופי. מתי שסופי גילתה זאת היא ברחה מביתה והתחילה לחפש את הוריה האמתיים.

הדמות של רותם:

שם: היידן מילר
גיל: 16 וחצי.
אופי: חברותי, סתגלן, מנסה להיות בסדר עם כולם. הוא נאמן, מסור, קצת דברן. לא טוב בלשמור סודות (תמיד נלחץ מזה), הוא פחדן, הססן, חסר ביטחון עצמי אבל חבר טוב שתמיד עוזר. כיף להיות לידו, הוא מצחיק ואופטימי, מנסה לשמור על מורל מרומם כמה שאפשר.
מראה חיצוני: שיער חום בהיר, עור שזוף-בהיר, עיניים כחולות, גובה ממוצע, שרירי (לא מנופח אבל לא חלשלוש.)
תליון: אדמה
רקע: הוריו התגרשו כשהיה בן שמונה. הוא בן יחיד. אמו נעלמה והוא גדל עם אביו. אבא שלו התחתן שוב כשהיה בן שתיים עשרה, היידן שונא את אמו החורגת (בלי סיבה מוצדקת, סתם ככה.)

הדמות של אמורה:

שם: ג'קסון סטייט
גיל (15 – 17): 17
אופי: האופי של ג'קסון מתבטא בתחביב הכי גדול שלו – צפייה בסרטי אימה. הוא צפה בכל סרט אימה שנוצר, מהישנים ביותר לחדשים ביותר ואפילו מהגרועים ביותר. הוא חובב את כל מה שקשור באימה, והחג האהוב עליו זה ליל כל הקדושים, בו הוא תמיד נוהג לאמלל את הילדים הקטנים כשהוא מפחיד אותם.
הוא רציני בקשר לכל הדברים שהוא אומר, למרות שלפעמים הם נשמעים כמו שטויות, בגלל הסיפורים שלו. הוא שאפתן מאוד, ואוהב להפחיד את כולם (אבל לא הפחדות של "בו", אלא הפחדות יותר מושקעות, שמתבטאות בעיקר בסיפורי אימה של אגדות אורבניות שאף אחד לא יודע האם הן נכונות או שהוא המציא אותן.) הוא מסוגל להיות כמו הילד שצעק "זאב! זאב!", לכן מי שמכיר אותו נוהג לא להאמין לכל סיפור שהוא אומר.
יש לו ספר אהוב ביותר וזה "אליס בארץ הפלאות." הוא אוהב את תחושת המסתוריות והלחץ שהוא לפעמים גורם, שלא לדבר על כל הטירוף שמאפיין את העלילה.
מראה חיצוני: שיער שחור ומלא שמסופר בצורה כזאת שהוא פונה למעלה ולא גולש למרות האורך שלו. יש לו מין בלורית כזאת, ובצדדים השיער שלו קצר, עיניים גדולות, כחולות ונוצצות, עור בהיר (לא חיוור ולא שזוף.) הוא תמיד נוהג ללבוש בגדים ארוכים, ובעיקר הוא מכסה את צווארו בצעיף.
תליון: ערפול, אשליות.
רקע: למרות כל מה שעלולים לחשוב עליו, ג'קסון הוא תלמיד מצטיין שמתנהג למופת, וזה בעיקר בגלל שהוא מעדיף לסיים את החובות שלו ואז לעבור לזכויות (התחביבים) שלו, והוא משקיע בכל דבר. הוא מסתיר את הטירוף הפוטנציאלי שלו מכל מכריו, וזה כולל את הוריו ואחיו הקטן, מארק, שהוא הדבר הכי חשוב לו מכל, ושיחסית לילד בן 14, הוא לא מפחד כלל משום דבר (והוא היחיד שג'קסון לא מצליח להפחיד אף פעם, כי הוא מכיר את כל הטריקים שלו, והוא אפילו רוצה לשכלל אותם ולעשות אותם גדולים יותר. אפשר לומר שג'קסון הוא סוג של מודל לחיקוי בשבילו.) בתכל'ס, הוא נער די ממוצע, עם אישיות מיוחדת.

הדמות של יוטה:

שם: דין פייר (אש) פלוסט
גיל: 17
אופי: ציני ונחמד, חביב לכולם ונותן הרגשה כללית טובה. חמים ובעל מזג קר (דיי אירוני, הוא שולט באש והוא קר מזג ~עזבי, תתעלמי.)
הוא נותן לכולם את הזכות להישמע, מנהיג מלידה אך לא מראה זאת. משאיר אותה כתכונה שלא ידועה. אם מישהו יזכיר לו את ילדותו או ישאל אותו דבר על הוריו הכול יתהפך, הוא יהיה עצבני יותר ותוקפני יותר, הוא אולי אפילו יקלל, רגשותיו יאפילו על מחשבותיו והוא יהיה רע מאוד. אם מישהו ידבר איתו על האב האפוטרופוס שלו הוא לא ימנע מעצמו מלהכות אנשים. (הסבר על האפוטרופוס בהמשך.)
~רוצה לראות מי יהיה חסר המזל שישאל אותו את זה.
מראה: הוא בעל שיער ג'ינג'י ועיניים צהובות-זהובות, גופו מפותח ושרירי ופניו זוויתיות. אפו סולד ועיניו מעט מלוכסנות. שיניו צחורות לגמרי והוא מתמיד בהיגיינה.
הוא בדרך כלל ילבש חולצתו קצרות מפני שחם לו ברוב הזמן, הוא לא ישוויץ עם שריריו למרות שהוא יכול. הוא אף פעם לא האמין שזה נכון.
תליון: אש (מפתיע אה?), הוא בצבע כסוף, במרכזו מופיע מעוין מיוחד שבתוכו משובצת אבן יהלום אדומה כמו אש, אם נוגעים בה יכולים להרגיש את החום שלה. יש על היהלום עיטורים זהובים מעט. (אני בטוח שאת תתארי את התליון טוב יותר.)
רקע: הוא התייתם מהוריו בגיל עשר והיה צריך לטפל בעצמו ברחובות הקרים, שאר משפחתו נתקה קשר לאחר השבעה והוא נתר טינה כלפיהם. ברחוב הוא למד כיצד לשרוד, הוא לא ידבר על זה הרבה אבל זה יפחיד אותו בכל פעם שהוא ייזכר בזה. כחמש שנים אחר כך אדם בשם סאנג'י מצא אותו ברחוב, הוא האכיל אותו ונתן לו קורת גג. דין האמין שהוא אביו השומר ואהב אותו במשך כל ימי חיו, עד יום אחד. שנה אחרי שפגש אותו, שודדים תקפו את ביתם. סאנג'י ניסה לבקש מהם ללכת בנימוס אך הם לא הקשיבו, הוא התקרב אליהם והירייה בוצעה.
אף אחד לא יודע את זה, אבל דין עדיין מחפש את הרוצח. כל מה שהצליח לזהות הוא קעקוע של נחש בגרונו. זה מה שמחזיק אותו נחמד כל כך, התקווה שהוא יחסל את הרוצח.
לאחר שהשודדים והרוצח נעלמו הוא הזמין משטרה ואמבולנס מהר, הוא רץ לכיוונו וסאנג'י אמר לו במילותיו האחרונות "תשתמש בו בחוכמה." הוא הניח את התליון על כף ידו ומאז הוא עונד אותו. כבר הפך לחלק ממנו והוא לומד בזמנים אלו לשלוט בו.

הדמות של ליאנה21:

שם : מאהי (מים בסוואהילית) פארל'ה.
גיל :16
אופי: כמו המים, מצבי הרוח של מאהי משתנים המון, ובתוכו שוכנים סודות עמוקים. מאהי יכול להיראות רגוע מאוד, שקט וקטלני, כמו האוקיינוס לפני סערה, וכשמרגיזים אותו, הוא יכול להיות מאוד קשה והרסן.
לא ממש ניתן לראות במאהי כ-'חכם השותק' כמו שחלק היו אומרים מפגישתם הראשונה איתו. מאהי לא הבחור הכי חכם שתמצאו. כן, הוא יודע דברים, אבל הוא יודע את הדברים הכי שוליים ותפלים שיש. הוא נכשל כמעט בכל המקצועות שלו, (בעיקר כי הוא לא לומד אליהם) ובעיקר קורא ספרים או יוצא עם חבריו. יש לו המון חברים, כאילו המון. משהו במסתוריות שלו מושך המון אנשים אליו (בנות בנפרד) ובצדק.
מאהי ידוע בעיקר בגלל ההומור שלו, יש לו הומור שנון, וסרקסטי שיכול להפיל בשנייה מהכיסא גם את האדם הכי מדוכא בעולם. הוא תמיד יודע איך לעודד ואיך להצחיק את אלה שזקוקים לחיוך בחייהם. בנוסף, מאהי הוא בחור רגיש, ונאמן, ככל הבנים, הוא לא בגד אפילו ולו פעם אחת באחד מחבריו, וזה למה יש לו כל כך הרבה. הוא הבחור הטוב. שתמיד יעשה את מה שצריך לעשות. הוא מוסרי (מאוד, מאוד, אפילו מידי) וערכי.
ומה שהרבה לא יודעים עליו, זה שהוא ממש רגיש, ממש ממש רגיש. לא הייתה לו חברה, והוא סובר גם שבזמן הקרוב לא תהיה, שכן לטענתו רוב הבנות ילדותיות בשלב זה. הוא מחפש עומק, וברוב מערכות היחסים שלו, יש גם עומק.
הוא מאמין באנשים, ולרוב, אם תבואי אליו אם מקרה חריג ביותר, הוא לא יצחק עלייך, או לא יאמין לך. הוא יאמין, כי הוא מחפש אחר דברים גדולים ממנו (הלא כך כולנו?) ומזה גם מה שמייחד אותו כל כך. הוא אוהב לחפש אחר הלא ידוע, הוא פולוטאיסת (מאמין בהרבה דתות) ומאמין במיתוסים רבים, הוא מאמין שהוא נמצא בשליחות מיוחדת, ושהגורל דואג לו, לא הרבה יודעים את זה עליו, הוא נורא מסתורי בכל הנוגע למה שמתחת לפני שטח. הוא אוהב לצייר, ויש לו להקה שלדברי כל השכבה שלו גרועה ביותר.
מראה: מאהי הוא הבחור החתיך של השכבה, דאמט, הוא החתיך של הבית ספר! יש לו עיניים אפורות, ושיער בלונדיני, הוא גבוהה, ובעל עצמות לחיים, וסומק טבעי, הגוף שלו מאוד מעוצב, מה שגורם לרוב הבנות לצאת מהכלים כשהן רואות אותו. יש לו חיוך מקסים, וצחוק מוזר ומדבק.
תליון: מים
רקע: מאהי נולד לבית בו שני הוריו מחשיבים אותו ל'כבשה השחורה'. למרות שהוא הורס ביופיו, הם לא נותנים לכך כל חשיבות (בהתחשב שאחותו הגדולה דוגמנית.) בביתו, אפשר לראות אותו באור אחר לגמרי, (דגל שחור, גלים גבוהים במיוחד!) מכיוון שנדבקה אליו הסטיגמה של החריג, משהיה צעיר, הוא נשאר ככה. חריג. בביתו, הוא רגזן, ווכחן, כועס, סוער, ציני, ועוקצני. ולרוב הוא ביחסי אהבה- שנאה עם שני הוריו.
אם חבריו מהשכבה היו רואים אותו בביתו, הם היו מאמינים כי זה אדם שונה לגמרי.
הוא לא ממש מנסה לגרום להם להתגאות בו, הוא וויתר על כך ממזמן.
לרוב הוא פשוט, חוזר הביתה ונועל את הדלת, ולא מראה את פניו עד שהוריו קוראים לו למטלות הבית.
דברים נוספים: הוא אסמתי, ולעיתים רחוקות חווה תחושות ריקנות אותן הוא מנסה להעביר בצפייה מרובה בטלוויזיה.

הדמות של Mrs. ME:

שם: לילי רוז אנדרסון (למרות שהיא מציגה את שמה השני רק במקרים רשמיים אבל מעדיפה להיקרא ״לילי אנדרסון״ בסביבת חבריה.
כוח: מתכת
גיל: 16 וחצי
מראה חיצוני: שיער בערך קצת יותר מהכתפיים, גלי שבקצותיו בקבוקים, הוא בלונדיני, והיא לרוב מעדיפה להשאיר אותו פזור, אלא אם מדובר בפעולה ספורטיבית או פיזית ואז הוא אוספת אותו לצמה על הצד או קוקו. היא מרבה ללבוש בגדים חדשים ומהודרים כמו חצאיות ושמלות או חולצות אופנתיות.
אופי: לילי היא מאוד פתוחה ורגישה לסביבה שלה, היא מרבה לשים את רגליה על הקרקע ולהישמע מחושבת וזהירה. כאשר פוגשים אותה היא מסתירה את עצמה מעט, היא צריכה קודם לבטוח באנשים, וזה לוקח המון זמן.
לילי היא די מפונקת, למרות שהיא רוצה להיות עצמאית, ולאט לאט היא לומדת לומר לא ולהסתדר בעצמה.
החלום שלה זה להיות נגנית פסנתר והיא מאוד משקיעה, אבל לאט לאט היא מגלה תחומי עניין אחרים ומפחדת לגלות את זה להוריה שתמיד רצו שבתם תהיה פסנתרנית דגולה. ללילי אין חברים, כולם טיפה ״מפחדים״ ממנה, כי היא לא נראית כמו חברה טובה ששומרת סודות ומבינה. אבל החלום שלה זה חברות הכי טובות ולהתאהב במישהו. למרות שהוריה מתנגדים שיהיה ללילי חבר עד גיל 18…
רקע: לילי היא די חדשה בעיר, היא הגיעה בשנה שעברה בתואר ״היפיפייה המיליארדרית״, אביה (ששמו אדוארד) בעל מלונות גדולים מאוד מחוץ לעיר שהצליחו בגדול והוא בעל המון רכוש וכסף כעת.
לאמה קוראים ג׳ני והיא בעצם החברה הכי טובה שלה, הן שונות ברצונותיהן, וג׳ני לעולם לא תסכים ללילי אם זה משהו שלא מוצא חן בעיניה (כמו שהיא לעולם לא תסכים לה להפסיק את הפסנתר או שיהיה לה חבר.)
לילי ג׳ני ואדוארד עברו לעיר לפני שנה.
אף אחד לא יודעת על כוחותיה של לילי.

הדמות של בלאקווידו:

שם: בלה לוקי. (מבטאים את השם משפחה כמו 'לאקי' = lucky , אך כותבים כמו השם של האל הנורדי – לוקי – Loki. אל תשאלו למה, פשוט בא לבלאק ככה.)
גיל: 17
אופי: בלה היא שקטה, וכשהיא מדברת, היא מדברת נורא חלש, ובקושי שומעים אותה. היא חביבה ונחמדה כמעט לכל בן אדם. היא חכמה מאוד (מאוד!) אבל היא לא מאלה שקופצים על ההזדמנות להראות את זה. הראש שלה הרבה פעמים עסוק במחשבות דמיוניות, ובפנטזיות נחמדות.
היא אוהבת ספרים וכמעט תמיד אפשר למצוא אותה כשראשה תחוב בין ספר. היא לא בוכה, לא בגלל שהיא לא רגישה (היא אפילו מאוד רגישה), אלא פשוט כי היא לא מאמינה שבכי יעזור לה.
היא אוהבת ימים שטופי שמש ונעימים או כאלה שכל הפרחים פורחים והעצים מלבלבים. היא טיפוס חברותי, למרות שהיא מפחדת ליצור קשרים עם אנשים חדשים. היא קצת הססנית, חשדנית ופרנואידית. אמנם הקול שלה כמעט ולא נשמע אך הצחוק שלה מתגלגל ומצחיק את כל מי שבסביבתה.
היא נמנעת מוויכוחים, ריבים, ומילים גסות.
היא אוהבת מאוד בעלי חיים וטבע.
מראה חיצוני: היא יפהפייה. שיער בלונדיני מתולתל עם כמה גוונים חומים בצבע קינמון. עיניים כחולות קורנות (זה תמיד יהיה הדבר הראשון שיבחינו בה.) היא גבוהה ורזה ובעלת עור עם גוון טיפה שזוף.
תליון: חיות.
רקע: בלה היא בת יחידה לשני הורים עשירים שלרוב בעקבות העבודה לא נמצאים הרבה בבית ולא כל כך אכפת להם מה עובר על בלה ביום – יום.
בתיכון יש קבוצה של בנות ובראשם "מלכת הכיתה/שכבה" שאוהבת להציק להשפיל ולהתעלל בבלה בכל דרך אפשרית. ובלה מנסה להתעלם, בידיעה שאם היא לא תציק לבלה היא תלך ותציק לבנות אחרות שהם הרבה יותר חלשות אופי מבלה.
יש לבלה הרבה חיות בבית והיא אוהבת כל אחת ואחת מהן כאילו היא החברה הכי טובה שלה.

הדמות של תס:

שם: אדם סילבר. (השם המלא שלו זה אדמונד דארן סילבר אבל הוא לא אומר את זה לאף אחד.)
גיל: 17 בעיקרון, אבל אצלו זה יותר מסובך.
מראה: הוא דיי גבוה ושזוף – יש לו גוף דיי שרירי שהשרירים בו לא ממש בולטים ורוב הבנים השריריים יכסחו אותו במכות, יש לו שיער חום יחסית קצר ומעט פרוע (בצורה יפה) ועיניים כסופות – שחורות. הצבע בין העיניים שלו מעורבב וברוב הזמן רואים רק אחד מהצבעים והוא בעצמו מקבל גוון טבעי (ירוק, חום, כחול…), אבל יש מקרים מיוחדים בו העיניים שלו ממש מזכירים יין ויאנג (אבל זה לא קורה הרבה).
יש לו תווי פנים חדים, קו לסת בולט (בצורה יפה) ואף ישר. בקווים עקומים מהעורף שלו עד לאמצע עמוד השדרה שלו יש לו צלקת של שריטה עמוקה וחייתית.
אופי: אדם הוא טיפוס דיי קר רוח, שנוהג לדבר בקול חסר סבלנות ואפילו מעט לחוץ אל רוב האנשים סביבו. הוא יכול להתעצבן במהירות וקל לו לעשות טעויות שהוא יתחרט עליהן. הוא לא בטוח בעצמו בכלל ובדרך כלל יפלוט קללות על עצמו (לא משהו רציני. "אני כזה טיפש", "אני חתיכת אגואיסט", "הייתי צריך למות וזהו"…)
יש אנשים בחברה שתופסים את העין שלו, והוא תמיד יחבב אותם. לאנשים כאלה הוא יתנהג… כמוהו: טיפוס חביב מאוד וטיפה תמים, שברגע שפוגעים בו ובוגדים בו הוא יהיה פרנואידי יחסית. הוא יצירתי וקל לו להסתדר בסיטואציות מסוכנות מאוד.
לאנשים שיפגעו בו הוא ידבר בשפה לא יפה ויאחל להם למות מוות איטי וכואב. הוא יכול להיות דיי קטלני לאנשים שהוא שונא. הוא לא נשבר הרבה, כי אין לו ממש למען מי להישבר, אבל כשהוא נשבר הוא יקלל את עצמו יותר מברוב הזמן ואפילו אולי יבכה. הוא לא נשבר הרבה, אבל בפעם היחידה בה הוא נשבר זה היה בגלל הכאב שהוא צבר שהתפוצץ בגלל כאב פיזי – הוא פוחד מעינויים.
תליון: יש לו תליון כסוף, בעל שרשרת ארוכה וכסופה. על התליון עצמו יש הרבה חריטות משונות שמקיפות את כולו. על התליון מצויר סימן של יין ויאנג – מצד אחד הוא שחר ומהצד השני כסוף. בתוך התליון עצמו יש צבעים זוהרים ושונים שמשתנים מיום ליום – ירוק, כחול, כסף, שחור, ורוד, צהוב..
אדם הוא יצרן התליונים ובעל הקללה שלהם. משפחתו נשאה את התליון הראשון, ששייך לו כרגע, והיא זו שיצרה אותם. הכוח של אדם הוא זה שיוצר את התליונים, דבר שיכול למוטט אותו לעשרות שבועות, הוא זה שנותן להן את הקללה הנוראה, והוא זה שגם מוציא את הכוח משליטה. הוא יכול לאמץ כוחות לעצמו בגניבה של התליונים, והוא ברדיפה מתמדת אחר כמה שיותר תליונים (מבחינתו זה להציל אנשים חפי מפשע) ובריחה תמידית מאנשים שרוצים לפגוע בו.
התליון עצמו מופעל רק כשאדם נוגע בו – ואדם בלבד – כל החריטות מוארות באור שבוקע מבפנים (שבזמן רגיל למרות החריטות נותר אטום לגמרי.) תליון חדש נוצר בתדירות נמוכה מאוד מאוד והדבר לוקח ממנו את כל הכוחות שלו. התליון לא יכול לרדת ממנו.
רקע: אולי זה קצת מוזר, אבל אדם לא זוכר את העבר שלו. הוא התעורר בתור כלוב במסילת רכבת כשהוא היה בן 12, פצוע כולו כשהתליון עדיין תלוי על צווארו. הוא היה צורח לעזרה באותה מסילה חשוכה ואך אחד לא בא. אחרי שבוע בערך שהיה תקוע שם, רעב וצמא, מישהו הוציא אותו משם – אדם מבוגר, שנראה דיי משוגע. הוא אמר לו שהוא חייב לבטוח בו והשניים ברחו.
המשוגע הוביל אותו למערה, שהייתה מוארת רק בעזרת לפידים. הוא האכיל אותו ודאג לו וסיפר לו על מי שהוא – הוא סיפר לו איך קוראים לו ומי הוא. אדם לא ידע מי האיש, אבל לא היו לו כוחות לברר או מקום אחר ללכת אליו.
במשך חודשים היו לו חלומות בהן הוא גילה מי הוא באמת. הוא גילה מי המשפחה שלו, מה הכוח שלו וכו'. היו לו חלומות רעים על האיש והוא ברח.
כשמלאו לו גיל 13 הוא יצר את התליון הראשון שלו. זה כאב לו כל כך והוא התעורר רק ארבעה חודשים אחרי, בדיוק באותו מקום. מאותו גיל הוא החל לרדוף אחר התליון, שאיכשהו הוא ידע בדיוק לאן הוא צריך ללכת כל פעם.
ככה הוא חי. ברגע שהוא סיים משימה ומצא את התליון, הוא היה לוחץ אותו על העור שלו והוא היה מתנדף לאוויר – וצבע נוסף היה נוסף לתליון שלו. התליון שלו מכיל את כל הכוחות שהוא החזיר, כאלה שהם חזקים מידי ויכולים להרוג אחרים.
אדם היה יוצר את הכוחות הכי לא יציבים וחזקים, ואותם הוא היה צריך לרדוף. את התליונים הבסיסיים שההורים שלו יצרו הוא עוד לא הצליח להחזיר לליבה, והניסיון האחרון שלו (שהיה בגיל 15) גרם לו כמעט להיהרג – כשהוא ניסה להחזיר את האוויר לליבה. מאז התליון נשלח לאוויר והוא לא מצא אותו מאז. יש לו קעקוע של איקס על הכתף בגלל זה.
בגיל 16 הוא שחרר תליון נוסף ואז איבד את ההכרה. הוא התעורר, כבול לאבן רחבה בידיו וברגליו ופצוע. הוא מצא את עצמו מול קהל אנשים רחב, שהראשי ביניהם היה אותו זקן מטורף. הוא החל לצרוח עליו שהוא משוגע ומה הוא רוצה ממנו, והזקן רק הצביע על התליון. מהקהל נדחפה נערה, שנראתה בגילו. היא נראתה פצועה כמעט כמוהו, וענדה תליון עם חיה עליה.
הם דחפו את השניים צמוד ואז התליון הכסוף של אדם התחיל לזהור. השניים צרחו והנערה קרסה לאדמה בזמן שאדם נתלה בקושי על רגליו. היא החלה להשתנות ונהפכה לחיה מוזרה ולא מזוהת, קטלנית יותר מכל חיה בעולם, ואז מיד חזרה לצורתה הרגילה – רק במקום עיניים רגילות היו לה עיניים צהובות והיא רעדה ללא שליטה. הזקן נראה רגוע וחייך.
במשך כמעט חודש שלם הוא ניסה להוציא מאדם תשובות לגבי איך הוא עושה את זה, וניסה להכריח אותו לשחרר את התליון ואת הכוחות שטמונים בו, והוא רק היה ממרר בבכי כמה הוא מצטער (וכיוון זאת לנערה, שכבר נראתה מטורפת לחלוטין). הוא היה מעונה כל ערב ובכל לילה החיה הייתה מתקיפה אותו, ועד היום יש לו סימני שריטות נוראיים בגב.
הוא הצליח לברוח משם, בקושי רב, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא הצליח להשתמש בכוחות שאסף לטובתו. הוא הצליח לחטוף את התליון מהנערה, אבל פחד להחזיר אותו לגופו והוא עדיין נושא אותו בתוך אחד מכיסי מכנסיו.

הדמות של פומה:

שם: קארן מנור
גיל: 17
מראה: בעלת שיער שחור עם גוונים אפרפרים בהירים יותר, היא צבעה אותם בעצמה אחרי שגילתה על התליון, ועיניים אפורות כסערה. היא לא כל כך גבוהה ובסך הכל ממוצעת. ברוב הזמן היא הולכת עם חולצות טריקו עם הדפסים צבעוניים, בניסיון כושל להסוות את האפרפרות האופפת את מראה הכללי, ומכנסיים קצרים – עד הברך – בכל צבעי הקשת ויותר.
אופי: היא מנסה להיות כמה שיותר נחמדה וחברותית לאנשים אך היא דיי מסוגרת ונוטה להתבודד. בראשה תמיד מסתחררות מחשבות שוליות ולא חשובות והיא כל הזמן מנסה לסלק אותן ממנו ללא הצלחה. היא בן אדם מאוד מבולבל מבחינה נפשית שקשה לו מאוד לקלוט ולהבין דברים חדשים.
היא לא כל כך טובה בלימודים ורוב ציוניה ממוצעים, חוץ מבשיעורים הדורשים דמיון. יש לה דמיון מאוד מפותח ולפעמים זה הופך אותה למעט פרנואידית ואף חרדתית, אך זה קורה לעיתים רחוקות מאוד.
היא אוהבת לצייר דברים פרי דמיונה בעיפרון ואז למחוק אותם ולקרוע את הדף בטענה כלפי עצמה שהם לא טובים, למרות שהיא ציירת מוכשרת מאוד. יש לה דימוי עצמי מאוד נמוך ולפעמים היא רוצה פשוט להתנדף לה מהעולם העגום, לטענתה, בו היא נמצאת. היא כל הזמן מנסה לעודד את עצמה בדרכים שונות ומגוונות ולעולם לא חוזרת על אותה דרך פעמיים, בידיעה שאין בזה טעם. מבחוץ היא נראית כמו נערה חביבה ונחמדה, תומכת, נדיבה ועוזרת, אך בתוכה היא בסערת רגשות תמידית, מבולבלת ונסערת.
רקע: התייתמה מהוריה כשהייתה בת עשר ועברה לפנימייה בה כולם הציקו לה בשל מראה האפור והמשונה. היא סבלה מהצקות ובריונות במשך רוב שנותיה בפנימייה, עד שהגיעה לגיל שתיים עשרה ומצאה את התליון בכיסה. היא זרקה אותו לרחוב במחשבה שזה סתם עוד תעלול של ילדי הפנימייה אך התחרטה כל זה מיד כשהבינה שאין להם אף מניע להכין דבר כזה רק כדי להציק לה ויצאה החוצה לחפש את זה.
זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה לכרגע שמחשבותיה היו ממוקדות על דבר אחד, והוא היה מציאת התליון בכל מחיר. כנראה שהמחשבה הזו הייתה כה חזקה מכיוון שאחרי כמה דקות של חיפוש ואי מציאה, היא הרגישה כאילו החלל מושך אותה לתוכו כאילו חבל כרוך עליה, וכך היה, פשוטו כמשמעו, שרשרת התליון שזרקה משכה אותה אליה ממקום אחר באזור.
כמה שניות אחר כך היא מצאה את עצמה עומדת ופניה למטה, מביטות עליו. היא התכופפה להרים אותו וברגע שידה נגעה בו היא הרגישה את מגעו שהיה קר, חלקלק ועוד משהו, כאילו הוא נמצא שם, אבל לא באמת. שלוש שנים לאחר מכן, כשהייתה בת חמש עשרה, היא סוף סוף הבינה מה הייתה ההרגשה המשונה ההיא, התליון שלה נמצא בשני מרחבים בו זמנית, המימד הפיזי – כדור הארץ – והמימד השני 'מקום' הוואקום, כפי שאנשים מכנים אותו, הריק חסר החומר. היא התוודעה לסכנה הטמונה בתליון כמה ימים אחרי שמצאה אותו בכיסה אך עדיין שמרה עליו, היא כל כך שמחה מהידיעה שיש משהו אחר שמייחד אותו חוץ ממראה, וקיבלה את הייחוד הזה כדבר חיובי.
תליון: אז לתאר קודם איך הוא נראה? אוקי, יש לה תליון אפור, חסר כל ברק או ניצוץ, פשוט אפור. שרשרתו כחולה, כהה כל כך שנראה כאילו היא שחורה. מצוירים עליו כל מיני סמלים שהיא לא מצליחה להבין, צורות מסולסלות משונות, כוכבים בעלי שמונה פינות ויותר מדי סימני אינסוף. באמצעו מצויה אבן בזלת שחורה שמתיחה את עצמה בכל פעם שכוחותיו של התליון בשימוש, כך שצורתה משתנה כל הזמן.
ועכשיו, הכוח של התליון, אין לי מושג איך לתאר אותו במילה אחת, אז אקרא לזה פשוט 'מעבר מרחבי'. בתליון יש את היכולת להעביר את מי שעונד אותו לכל מקום בטווח הראיה שלו או במחשבה חזקה מסוימת. יש בו גם את האפשרות לשנות את צורת המרחב הפיזי, אפשר לקחת בעזרתו 'פיסה' מהמרחב ולהעביר אותה למקום אחר ובכך לשנות את מהלך הדברים שם. אך בסך הכל כוחו של התליון מאוד פשוט, אפשר לעבור בעזרתו ממקום למקום ולהעביר בעזרתו את 'המקום' ממקום למקום ולשנות אותו.

פרק ראשון כרגע בתהליכי כתיבה! אני צופה שהוא יהיה מוכן כבר בימים הקרובים, אולי אפילו היום. אשתדל להעלות אותו מהר.