התיכון למתים פרק 8: הצייד מקרייג'ט

התיכון למתים פרק 8

פרק 8 – הצייד מקרייג'ט

"מה קרה פה עכשיו?" ג'ורדן ההמום שאל בעוד שהשלושה; הוא, ליליאן ולורן, הלכו בשביל שנמצא בתוך יער עבות, הם חתכו את העלים שהיו בדרך עם מצ'טה שכנראה השיגו עם השעון שחולק לכל אחד. הוא נזכר באנשים שהיו נראים בדיוק כמוהם ודיברו על איזה צייד. למרות שזה קרה לא מזמן עדיין הזיכרון היה מעורפל בראשו.
"אלה היו מכשולים שרייקו הציב," לורן אמר, "אבל הם צדקו בדבר אחד, יש כאן מכשול אחד שיכול לנצח את המשחק המטורף הזה."
"הצייד?" ג'ורדן שאל בספק, הם נעצרו במקום ומיד הסתובבו לכיוונו.
"איך אתה יודע על הצייד?" ליליאן הייתה סקרנית,
"המכשולים האלו, הם סיפרו לי שיש צייד שנמצא כאן." הוא אמר ועצם את עיניו במטרה להיזכר בפרט שאולי יהיה חשוב. "בכל מקרה, איך אתם יודעים את כל זה?"
"כשאני הגעתי לכאן הייתי ליד לורן, התכוונו להילחם זה בזה בכדי שאני אמשיך במסע אבל אז הולגרמה של רייקו הופיעה מולנו, היא סיפרה לנו שיש מכשול אחד שיכול לנצח את המשחק הזה," אמרה ולורן השלים אותה,
"הצייד."
"יש לו מעין 'קלף מנצח' כזה, רייקו הסביר לנו שברגע שהוא יהרוג את הקלף המנצח, שזה יכול להיות כל אחד, הוא ינצח. השאר יישארו תקועים לנצח כאן." ליליאן הוסיפה,
"אז איך נדע מי הקלף המנצח של הצייד?" ג'ורדן שאל בסקרנות,
"הצלחתי לבצע רונה, מילת-קסם, שברגע שאומרים אותה היא מקועקעת על הבן אדם, אם היא לא תקועקע משמע שהוא הקלף המנצח." היא ענתה,
המשפט הזה גרם לג'ורדן להבחין כמה חזקה ליליאן. "מה אני צריך לומר?" הוא שאל,
"אייה פוטלאסֶה," היא אמרה במבטא לא מזוהה, לורן הביט בג'ורדן בסקירה והתקדם קדימה להמשך הדרך. ליליאן וג'ורדן נשארו יחד.
"אייה פוטלאסה." ג'ורדן חזר על מילותיה ומיד התקפל על האדמה. הוא צרח וגבו התקמר בצורה מזוויעה, קול תסיסה נשמע מכיוון מפרק כף ידו, הוא צרח וגנח מכאב. פניו האדימו ועיניו נצבעו בצבע כתום להבות, ניביו התחדדו והוא פלט אש מפיו בכאב. ליליאן הושיטה את ידה קדימה והתרכזה, היא לחשה לעצמה כשף שיעזור לו לצמצם את הכאב. לאחר מספר שניות הוא הפסיק להשתולל מהכאב והרונה נחרטה על ידו.
היא חייכה לכיוונו, "אתה לא הקלף המנצח."
"מה אתם הולכים לעשות לקלף המנצח הזה כשתגלו אותו?" הוא שאל והתחיל לקום על רגליו הרועדות.
"נוודא את ההישרדות שלנו," היא אמרה בנחישות, "אנחנו נהרוג אותו."
"תהרגו? אתם בטוחים בזה?" הוא הטיל ספק קל ופחד מרובה, הניבים חזרו למקומם ועיניו נצבעו שוב בצבעם הטבעי,
"תשמע, המהות של המשחק הזה הוא להרוג. זה כמו בטבע – תאכל או שיאכלו אותך." היא אמרה והשניים צעדו לכיוון לורן, פתאום הופיע אדם בעל שיער שחור דק ועיניים אפורות, הוא היה לבוש בז'קט עור שחור מחוספס, היו לו זיפים כהים על פניו. לורן הסתובב לכיוונו של האדם. ליליאן מיד נעצרה והביטה במתרחש, ג'ורדן נעצר בדיוק כמוה.
האדם נעץ את כף ידו בחזהו של לורן הוא לחץ על ליבו של לורן ותלש אותו באכזריות מחזהו. היא הרגישה שנעצו סכין בליבה. למרות שהיא הכירה את לורן רק היום, היא הרגישה עצב. לורן התמוטט על האדמה והאדם חייך לכיוון ג'ורדן ולורן.
"הוא לא היה קלף המנצח שלי, מאכזב." עכשיו ליליאן ידעה מי האדם הזה, זה הצייד.
"זה הצייד?" ג'ורדן שאל בשקט,
"אני –" היא הרגישה שהיא מתחילה להיחנק. הצייד פסע לכיוונם, שעון היה קשור בחוזקה למפרק כף ידו, הוא לחץ על צג השעון והופיע בכף ידו רובה חצים גדול ושחור, בעל קשת מוצלבת. הוא אחז בנשק הגדול וכיוון אותו לכיוון ליליאן.
"ליליאן!" ג'ורדן ניסה להעיר אותה, "קדימה, ליליאן."
הצייד ירה מיד את החץ במהירות, ג'ורדן היה צריך לבצע החלטה, עיניו נצבעו בצבעם הכתום ולהבות אש עטפו את כף ידו, הוא השליך להבה חזקה על החץ והחץ נעלם לגמרי. הוא צעד לכיוון הצייד.
על הצייד עלה חיוך דק ומשוגע, הוא השליך את הרובה לרצפה ורץ לכיוון ג'ורדן בעוד שהוא נהם לכיוונו של הצייד והחל לרוץ לעברו. הצייד זינק קדימה על ג'ורדן ולחץ במהירות על השעון, סכינים שחורים נזרקו לכיוון כפות ידיו של הצייד והוא נעץ אותם בכתפיו של ג'ורדן, הוא צרח מכאב ולהבות של אש חמה התפשטו, הצייד התחמק משם ומיד זינק לכיוונו שוב, הוא שלף את הסכינים מג'ורדן והחל לשרוט את חזהו.
ג'ורדן הכה עם אגרופיו בפנים של הצייד והוא גם החל לזרוק עליו מהלומות של אש, צייד היה מהיר וחזק בנוסף לכול, הוא הפיל את ג'ורדן לרצפה ועלה עליו. הוא נעץ את הסכינים במפרקי כפות ידיו של ג'ורדן, הוא צרח מכאב.
"עזוב אותו!" צעקה לפתע ליליאן, היא הפילה את הצייד ממנו במהלומה בלתי נראית של קסם. היא החלה לשבור את עצמותיו של הצייד בזו אחר זו. הצייד מיד קם על רגליו וברח משם במהירות, עם העצמות השבורות. "אתה בסדר?" היא שאלה והתיישבה על ברכיה, ליד ג'ורדן.
"את בסדר?" הוא שאל כשהוא חוזר לצורתו האנושית,
"קפאתי במקום כשראיתי את לורן. אני מצטערת."
"זה בסדר, רק אם תוכלי לשלוף את הסכינים זה יהיה מעולה." הוא אמר במהירות ובקול חנוק, ליליאן צחקה מעט ודמעות עמדו על עיניה, היא לא רצתה לבכות על בנאדם שהיא כמעט לא הכירה ולכן ניסתה להדחיק את הדמעות. היא שלפה את הסכינים במהירות וג'ורדן מיד הזדקף, החתכים העמוקים התרפאו בשניות. "מה עושים מפה?" הוא היה פזיז,
"אנחנו הולכים למצוא את שאר המתמודדים ולהזהיר אותם מהצייד. אולי אפילו נשתף פעולה בשביל המטרה החדשה; להפיל את המכשול היחידי שיכול להשאיר אותנו כאן לנצח." היא אמרה בעיניים נוצצות, היא ידעה למה לשאוף הפעם, היא הושיטה את כף ידה לכיוון ג'ורדן, עוזרת לו לקום. "אנחנו הולכים להרוג את הצייד."