התיכון למתים פרק 7: נקודת מבט מזווית אפלה

פרק 7: נקודת מבט מזווית אפלה

ג'ורדן עמד על זיז הצוק כשרגליו נשענות מעט קדימה, מול הצוק היה צוק נוסף והוא היה חייב להתעופף לשם מקדש גדול ומוזהב שהזכיר לו את המקדשים שהיו בשבט הדרקונים שלו התגלה למול עיניו. בהתחלה, ג'ורדן חשב כי מול עיניו התייצבה הזיה, פאטה מורגאנה, אך ההרגשה הייתה אמיתית כל כך שהוא חייב היה לבדוק.
כנפיו נקרעו מגבו בכאב חד, הוא קימר את גבו במהירות וכשיישר אותו הכנפיים נפרשו במלואם, הוא התכופף מעט והכנפיים יצרו דחיפה חזקה באוויר שהרימה אותו מהקרקע, הוא התעופף לכיוון המקדש ונחת כשהגיע אל פתח המקדש.
היו מסודרים שם אבני חן בצבעים שונים, מגוונים, הוא העביר את אצבעותיו על אבן החן בצבע הבורדו ומבלי לשים לב להבות ריקדו מסביב לאצבעותיו והתפשטו על אבן החן. הכנפיים חזרו למקומם ולפתע פתח המקדש רעד ובקע קולות חזקים.
המקדש היה חשוך ברובו, אך הוא הצליח לזהות שני אנשים זזים. הוא העלה להבות של אש על כף ידו הימנית והביט באנשים, אלה היו הג'ינית ואיש-הזאב אותם פגש לפני שנכנס למבוך האכזרי.
"מה אתם עושים כאן?" שאל, הם היו קשורים בשלשלאות מתכת אחד לשני ולעמוד גדול, הוא התקרב אליהם והתכוון לשחרר אותם. למרות שזה לא בדיוק המעשה הכי נכון שאפשר לעשות במבוך שהדרך היחידה לנצח היא להרוג.
"הצייד מקרג'ייט, הוא חטף אותנו." ליליאן, הג'ינית, לחשה.
"הצייד מקרג'ייט?" ג'ורדן מעולם לא שמע עליה.
"האגדה מספרת שהצייד היה תופס יצורים על טבעיים ומחסל אותם בלילות אבל זה לא הכול." אמר לורן, איש הזאב, במהירות. לג'ורדן היה קשה לקלוט. הוא שרף את החבלים שהיה קשורים בחוזקה לשניים.
"חכו שנייה, אתם אומרים שיש בן אדם שמסתובב במבוך הזה וחוטף יצורים?"
"לא בן אדם. הצייד." ליליאן תיקנה את ג'ורדן, "אנחנו חייבים למצוא את השאר ולהתאחד בשביל להביס אותו." היא התנשפה בכבדות, "אף אחד לא יכול להביס אותו לבד."
"אבל כולם יהרגו אותנו בשנייה שהם יראו אותנו." אמר ג'ורדן בחצי חשש,
"הצייד הוא הסיבה שכולם יתאחדו. אני במבוך הזה בדיוק זמן כמוך, אבל אני יודעת הרבה על הצייד הזה, אם הוא יתפוס את כולנו, זה יהיה הסוף והוא ינצח במבוך, אני מניחה." היא אמרה במהירות,
"אז גם מכשולים שנמצאים במבוך הזה יכולים לנצח?" אמר ג'ורדן בבלבול קל,
"הצייד הוא לא מכשול, ג'ורדן, ה –" היא אמרה ומיד ג'ורדן נבהל והשליך את עצמו לאחור.
"אני לא אמרתי לכם את השם שלי." בזה הוא היה בטוח,
"הצייד יהרוג את כולם, ג'ורדן." הג'ינית זינקה על ג'ורדן,
"תתכופף!" הוא מיד שמע צרחה מגיעה מאחור, הוא התכופף וחץ פילח את ראשה של הג'ינית, או המכשול, כי הרי הג'ינית אינה הג'ינית האמיתית. לורן רץ לעבר ג'ורדן אך חץ נוסף נורה לכיוונו וננעץ בגרונו. לפתע הם נהפכו לחול אפור. הוא הביט לאחור וראה אותם. הפעם הוא כמעט היה בטוח שזה הם.
הג'ינית ואיש הזאב המקוריים.
ליליאן ולורן.

לוק התעורר כשגופו תלוי בחבל שחור ועבה, הוא היה קשור בהידוק חזק למפרקי כפות רגליו, כפות ידיו היו כבולות מאחורי גבו והקשר היה קשור לקשר ברגליים. הוא הביט לצדדים וראה את קלאוס קשור על ידו, פניו מלאות בדם ויש לו פנס סגול עמוק בעין. שריטות דקות וארוכות עברו דרך בטנו וצלעותיו של קלאוס. מולם היה טריקס, הוא ישב מול מדורה גדולה שהקים והביט בה בעיניים הכחולות הדקות והקפואות.
"אש יפה, נכון?" שאל טריקס בעוד שהוא ממשיך להביט בלהבות, "אש תמיד הייתה מעוררת בי חוש, מבינים? כשאני מביט היישר אל כיוון הלהבות ואחר כך חוזר להביט במקומות אחרים, אני מקבל ראייה שונה. ראייה יותר ממוקדת." הוא אמר,
"מה אתה רוצה, מטורף?" לוק פצח מפיו, טריקס מיד הסתובב בפנים מופתעות והתקדם לכיוונו של לוק.
"למשל, עכשיו, אני רואה כיצד לשסף את הבטן שלך." הוא העביר את האצבע הקפואה שלו על צלעותיו של לוק, מביט בגופו בהסתקרנות. "ומשם, כיצד לשסף את אזור הגרון שלך. כיצד לעשות זאת בשביל שתסבול לפני שתמות."
"תהרוג אותי, כבר לא נשאר לי סיבה לחיות." קלאוס משך באפו ואמר בקול חלוש,
"אותך, אני שומר לסוף." טריקס לא הביט בקלאוס אך על פי נימתו אפשר היה להבין שהוא מתכנן לקלאוס תוכנית סבל ועינוי. הוא הסתובב במהירות והכה את צלעותיו עם אגרופו, כמו שק אגרוף גופו של קלאוס התנדנד על הענף העבה שעליהם השניים היו תלויים. הוא צרח מכאב וירק לכיוון האדמה.
"אני צריך שתבין את הראייה שלי, לוק." הוא אמר והסתובב חזרה ללוק, הוא הניח את כף ידו על עורפו וקירב את ראשו לכיוון הלהבות, לוק עצם את עיניו אך הוא שמע את הצקצוק בלשונו של טריקס. "איך תוכל לראות כשהעיניים שלך עצומות?" שאל, הוא משך את גופו בחוזקה ותלש את החוט מהענף העבה. קלאוס עצם את עיניו בכדי לא לראות את מה שעשה לחברו.
טריקס הניח את ראשו של לוק על הלהבות, גופו של לוק ניסה להיאבק אך טריקס היה חזק מדיי. הוא נשך בשפתו התחתונה בעוד שהוא שומע את הצרחות של לוק, נהנה מהם.
"רואה את זה, לוק?" הוא צעק לעברו וצחק, "זה נקודת המבט שלי," הוא מיד שבר את המפרקת של לוק והשליך את הגופה למדורה. "כעת אני רואה את זה. מנקודת המבט הזו, עכשיו, אני רואה את זה, קלאוס. אתה, שלא כמו חבר שלך, עומד לעבור סבל עמוק בהרבה מכל הדברים שראית. זה יהיה גרוע יותר משריפת הפנים או תלישת הראש שלך מהצוואר. אתה עומד להתחרט על היום שבו רק ניסית לתקוף אותי."