התיכון למתים פרק 6: הזיות וחלומות יפים – מעודכן :)

פרק 6: הזיות וחלומות יפים
שכל אחד מהם ממוקם באזור אחר לגמרי מהשני כל מה שקיוו המתחרים הוא לא לראות את המתמודדים האחרים – בכדי שלא יצטרכו להתחיל להרוג אחד את השני. אנה כבר הבחינה במי אסור לה לפגוש; טריקס. הוא נראה לה כל כך משוגע וכל כך סדיסט שכשבכל פעם שהיא עצמה את עיניה, היא ראתה אותו מרסק את הגולגולת של קלאוס וכיצד הוא קרע את ראשו של מאט.
"אני לא מפחדת מטריקס." היא אמרה לעצמה בקול בטוח, היא צעדה קדימה בשדה, בקו ישר. למבוך מתישהו יהיה קירות החוסמות את הדרך החוצה, כשתמצא אותם היא תוכל ללכת לידם ובכך למצוא את הדרך החוצה.
היא לא רצתה למצוא ברית והיא רצתה גם להימנע מלהרוג אנשים. אך זה קשה מאוד כשאתם נמצאים במבוך שהדרך היחידה לצאת ממנו היא להרוג את המשתתפים בו.
היא הרימה את מבטה כשלפתע הופתעה לראות את טריקס, האדם שאותו לא רצתה לפגוש.
שיערו הלבן נפל על כתפיו ופניו נראו משועשעות. שפתיו התעקלו לחיוך עקום ומפחיד ואישוניו התכווצו מעט.
אנה חשבה תמיד שאין דבר שממנו תפחד, אך כעת ידעה שהיא טיפה מפחדת מטריקס. היא לא הודתה לגמרי בכך. הוא דחף אותה בחצי מאמץ והיא כשלה לאחור בנפילה מטופשת. הדחיפה לא הייתה חזקה כלל ולכן אנה הייתה יותר נבוכה, היא לא הייתה ליפול בדחיפה כזו. היא קיבלה מכה חזקה בכנפיה שצבעם נהיה פחם,
"אם אני מפיל אותך בדחיפה, איך את רוצה לשרוד כאן, עוזרת?" הוא אמר וצחק לעצמו,
"עוזרת?" אנה הרגישה כאילו חטפה אגרוף לפנים, היא החלה ללכת לאחור על כפות ידיה כשהיא גוררת את רגליה בדשא וממשיכה להסתכל עליו.
"את ממש לא מתנהגת כמו שדה." הוא נד בראשו,
"תעוף ממני!" קראה והתייאשה היא נפלה על אמותיה ונעצרה מלנסות.
"איך אוכל לעזוב אותך אם את קראת לי?" גבותיו הזדקרו,
"קראתי לך?, מה, על מה אתה מדבר?" היא התבלבלה, לפתע הפחד הקטן התחלף בסקרנות.
"אני לא בדיוק אמיתי, טריקס האמיתי בדרך להרוג אנשים. אני הזיה שהמוח הקטן שלך יצר כי הוא סוף סוף מצא דבר לפחד ממנו. אך אני חושב שזה בכדי שתתחילי לתפוס קצת אומץ ותתחילי לנסות להצליח להינצל מהמבוך הזה."
"אני – אני לא מפחדת משום דבר, בטח שלא מטריקס." היא תקפה,
"כל מה שאת צריכה, אנה, הוא להתגבר על הפחד הזה וככה תוכלי לצאת מהמבוך הזה כמנצחת." הוא אמר, "את רק צריכה להרוג אדם אחד, השאר יהרגו זה את זה." הוא הוראה לה,
"להרוג?" היא אמרה ובלעה את רוקה,
"תהרגי אותו ותזכי לראות את המשפחה שלך, אלא אם את –" הוא אמר ולפתע הפחד שהיה לה נעלם והיא הסתערה עליו באכזריות, עיניה נצבעו אדום בוהק והשד שבה זינק החוצה. ההזיה שלה נפל לאחור וצחק.
"אף אחד לא מדבר על המשפחה שלי." היא רטנה,
"תשמרי את זה לטריקס, אנה, כי הוא הבן אדם אותו תצטרכי להרוג בשביל לצאת מהמבוך."

"אתה רואה אותו?" לוק הצביע עם הטפר שלו על טריקס, הוא הלך בשביל כשהוא משחק באבן אפורה וקטנה, לוק תצפת עליו יחד עם קלאוס. הם היו המנהיגים של הברית שיצרו בזמן שרייקו הסביר את הכללים. הברית הייתה של: וונד, קלאוס, לוק, קליי, האנה ומני. קלאוס הנהן בשקט ולפת את אצבעותיו לאגרוף,
"אני אהרוג אותו." לחש קלאוס והתקרב אל ענף גדול שיכל היה להחזיק את משקלו.
"צריכים תזמון מושלם של כולם." לחש לוק, "תזוזה אחת לא במקום וטריקס הורג את כולנו."
"עכשיו!" קרא קלאוס בניבים שלופים, הוא זינק על טריקס, הוא הסתובב מיד ונפל ארצה על האדמה כשקלאוס מעליו. טריקס צחק והרביץ לקלאוס בפנים מספר פעמים עם אגרופיו, קלאוס נהם, מני מיד קיפץ קדימה בידיים לכיוון טריקס, תחבושות צהבהבות וארוכות נורו מכף ידו אל גרונו של טריקס והחלו לחנוק אותו. קלאוס הפעם הכה באגרופים את פניו של טריקס בהנאה מרובה, האנה יצאה מן שיח כשהיא מושיטה את כף ידה קדימה, היא חסמה את טריקס מלהשתנות לרוח, דם חמים התחיל להישפך מאפה אך היא המשיכה.
"עכשיו, וונד!" צעק קליי, הוא זינק קדימה כשהכנפיים שלו מרימות אותו מעלה למכה אחת, וונד זינקה כשהיא בצורת דוב גדול ופרוותי, היא שאגה בחוזקה, עם כף ידה הגדולה היא הכתה את קליי והעיפה אותו על כמה עצים, היא נחתה על האדמה והפילה את קלאוס בדחיפה, מני התחיל לשלוח תחבושות חונקות לכיוונה של וונד אך היא זינקה מיד והשתנתה לאדם, היא לחצה על צג השעון שהיה הדוק לידה וחנית ארוכה בעלת חתיכת עור שקשורה על מרכז החנית, היא השליחה את החנית בכוח שלא ידעה שנמצא אצלה. מני מיד זינק לאחור ולהב החנית שרטה את גרונו הדק, הוא נפל על האדמה והתגלגל מעט. הוא לא חיכה שנייה אפילו ומיד ברח משם.
וונד המתנשפת הביטה בקלאוס המעולף ואחר כך בטריקס שחיוך התפרש על פניו. הוא קם על רגליו שהוא מסיר את התחבושות מגרונו בקללות קלות. הוא הביט על האנה שכבר התעלפה משימוש רב בכוחותיה.
"למה עשית את זה?" טריקס לא רצה להודות לה, עדיין לא.
"אני צריכה אותך בשביל לשרוד, טריקס, כבר ראיתי את כל האפשרויות והדרך היחידה לשרוד היא להיות איתך." הסבירה וונד,
"השאלה היא למה אני צריך אותך?" הוא התקרב לכיוונה, "איך אני אדע שלא תעכבי אותי."
"לא תוכל לדעת. תצטרך לסמוך עליי."
"לסמוך זו מילה גדולה," הוא השיב.
"אני יכול להרוג את כולכם כאן ואז יישארו לי עוד שלושה, הדרקון הזה, המומיה והשדה."
"אבל – אבל אני עזרתי לך." היא הייתה חנוקה,
"הכול יהיה בסדר, וונד. בשבילך, זה יהיה מוות מהיר." הוא אמר במהירות ובאותה מהירות הוא הניח את כפות ידיו הגדולות ושבר את מפרקתה בסיבוב, היא התמוטטה על האדמה והוא חייך חיוך דק ומריר. "ועכשיו, אתם." הוא אמר והביט בהם, כמו טרפים שמחכים להיטרף.
"לא!" קרא קליי פתאום ועף לכיוון טריקס, הוא הכה את פניו באגרוף חזק כל כך שגרם לטריקס לשבור את לסתו. קליי המשיך להכות אותו בכל מקום אפשרי; אגרופים בבטן, בעיטות ברגליים. כנפיו נפרסו פעם נוספת ובמכה עוצמתית אחת הוא הפיל את טריקס על האדמה. קליי רץ לכיוונה של האנה והרים אותה על ידיו, משם הוא עף במהירות כמו טיל. הוא יודע שכרגע הוא סימן אותו ברשימה של טריקס.
אולי אפילו בראש הרשימה.