התיכון למתים פרק 2: שדים טובים רעים ואחרים
פרק 2: שדים טובים רעים ואחרים
"וונד." אמר רוקו, מהלך בעור נוסף שהיה בשבטה; הם היו ארבעה, וונד, רוקו, ג'ימורה וראיין.
הוא נכנס אל אוהלה. הוא היה מלא בצבעי גוף על הפנים, מריחות שונות שהסתירו את צבע גופו. גופו הגדול עטה גלימה גדולה עשוית פרוות דוב, שהקנתה לו את הכוח להשתנות לדוב, הוא לבש גם כמה חתיכות עור על כתפיו וסביב בטנו. שאר גופו החשוף היה צבוע בצבעי הגוף.
"רוקו," אמרה וונד בקול חלוש וצרוד, היא השתעלה בכבדות והביטה בו בעיניים הירוקות-בהירות והגדולות שלה, בנוסף, היא התבוננה בארשת פניו המודאגת. "קרה משהו?"
"וונד, את צרחת לפני מספר רגעים שאת עולה באש. שנשרפת ושבגללך כולם מתו." הוא אמר בקול רועד, היא התיישרה מעט וכיווצה את מצחו. שיערה השטני והארוך נפל על גבה ועורה הבהיר הוסתר גם הוא בגלל הצבעים. על צווארה היא ענדה שרשרת בעלת שיניים וטפרים של בעלי חיים.
"אני אמרתי מה?" היא לא האמינה לו, למרות שזה לא פעם ראשונה שזה קורה לה.
"אנחנו, השבט, צריך לדאוג?" הוא תיקן את עצמו מיד,
"לא!" קראה בקשיחות, "אני בסדר." הוא שתק והנהן.
"מי כמוך יודע מה קורה כשמאבדים שליטה על רוחות החיות שבתוכנו, וונד." הוא ענה,
"אני בסדר!" היא כמעט צעקה, אך נרגעה מיד, היא נזכרה באדישות שאפיינה אותה.
"יש מסר בשבילך." ג'ימורה נכנסה מיד לאוהל, שיערה הג'ינג'י הפרוע נפל על כתפה ועל חלקי העור שהיו קשורים בה. ג'ימורה, כמוהם, הייתה מהלכת בעור. היא אחזה בנייר כהה ומגולגל, וונד הפנתה את ראשה לצד שמאל בכדי לסמן לרוקו ללכת. רוקו מיד פינה את האוהל וג'ימורה התקרבה,
היא נתנה בידה את ההזמנה לתיכון המתים.
"פתחת?" שאלה וונד באי אמון אחרי שהסירה את עיניה מההזמנה,
"לא." השיבה מיד ג'ימורה.
"והשליח?" שאלה בחשדנות,
"מצאתי את זה זרוק בכניסה לשבט." השיבה ונדה בראשה,
"ג'ימורה, תמסרי לשבט שאני הולכת, תתפסי פיקוד ותנהיגי אותם בחוכמה." אמרה וונד וקמה על רגליה היא יצאה מן האוהל אל התיכון. אל התיכון למתים.
"אנה וג'ים פריור, רדו למטה עכשיו!" קראה מירה פריור, אימם. כנפיה הלבנות והקטנות גרמו לה להתעופף באוויר כשהם מרימים אותה למעלה עוד יותר ככל שהיא יותר ויותר כועסת. למרות היותה כועסת מאוד, היא לא הייתה יכולה להישמע כך, הרי היא מלאכית והם מטבעם מונעים על ידי הטוב והרוגע, לא הרשע והכעס.
ג'ים ירד ראשון כשהוא עף קדימה במהירות ולא נוגע במדרגות, הוא נחת על הרצפה, הוא היה כמו כל מלאך אפשרי כמעט – בעל עיניים כחולות גדולות ושיערו בלונדיני שמסתלסל בקצותיו. פניו נראות כאילו מישהו צייר אותם במכחול רך.
"אתה עשית את זה?" שאלה והצביעה על הבית ההרוס, התמונות המשפחתיות היו עקומים וחלקם נפלו, הספה הייתה הפוכה והשולחן היה חצוי לשניים.
"כן, אימא, אני בטוחה שג'ים המלאך בעל המזג הטוב והבן האהוב עשה את זה." קולה של אנה הגיע ממעלה המדרגות, היא אחזה בהזמנה לתיכון אותה מצאה זרוקה בחדרה.
"את עשית את זה?" היא אמרה ונחתה על הרצפה, אנה ירדה בגרירת רגליים קלה, שיערה השחור נפל על כתפיה ובקצה של שערותיה הגוון נהיה יותר ויותר בורדו.
עיניה החומות קיבלו כעת גוון של בורדו מאשר מצבע טבעם, אנה אהבה את הצבע הזה – בורדו. הזכיר לה את צבע האדמה משולב עם צבע הדם – אותו אהבה בגלל היותה שדה. שפתיה האדומות חייכו מעט ואז הפסיקו לחייך כשהביטו בפניה הנוזפות של אימה.
"למה עשית את זה?" היא שאלה, לא ראתה סיבה מספיק טובה הנראית לעין בשביל לעשות זאת.
"כעסתי על ג'ים והפעלתי בטעות את השדה שבי." היא השפילה מבט קטן,
"את צריכה לקבל שליטה על זה, אנה." השיבה אימה בקול רגוע מעט, ג'ין מיד התעופף בחזרה לחדרו והשאיר אותם לדבר.
"איך אני אמורה לעשות את זה אם אני גרה עם שני מלאכים טובי לב?" היא קראה לפתע בחוצפה, היא אף פעם לא עשתה זאת. משפחתה תמיד הייתה במקום הראשון ואף פעם לא חשבה על להתחצף אליהם.
"אנה, אני אנסה ליצור קשר אם אחד מהשדים הם יעזרו –" אימה ניסתה לעזור אך רק גרעה את המצב.
"כן, אני בטוחה שהשדים פשוט יקפצו על ההזדמנות לעזור למלאכית טהורה כמוך!" היא פלטה נחירת זלזול,
"היי, אני אמצא מישהו שיעזור לך." אימה אמרה באמונה עצמית גבוה. למרות שידעה כי ביתה צודקת.
"עזבי אותי." אמרה בגלגול עיניים והתקדמה אל הדלת, האימא תפסה במפרק כף ידה וסובבה אותה. אנה איבדה שליטה והפעילה את השדה שבה ללא כוונה. עיניה החומות נצבעו מיד בצבע אדום בוהק ואפל שיניה התחדדו לתערים של כריש והיא נהמה ושאגה בחוזקה לכיוונה, עשן שחור נפלט מגופה והקנה הרגשה לאימה כאילו היא נהפכה לרוח. כנפיה נקרעו מגבה וגדלו, הצבע הצחור שהיה לכנפיה של האימא לא היה אפילו קרוב לצבע השחור בגוון אפל שהיה לאנה.
אימה מיד התרחקה וכמעט צרחה. אנה המבוהלת השתנתה חזרה לבת אדם וכשלה לאחור בבהלה. היא ניסתה להתקרב לביתה המבוהלת, אך אנה המפוחדת מיד קמה על רגליה והתרחקה בנשימה מועתקת ורועדת. "אני מצטערת." אמרה אנה בעיניים דומעות והתקרבה אל הדלת,
"לאן את הולכת?" שאלה אימה,
"אני אחזור." השיבה ופתחה את הדלת במהירות, היא טרקה אותה בפראות וברחה מביתה אל תיכון המתים. שם אולי תוכל ללמוד כיצד לשלוט בכוחותיה.
אך מה שקרה לה היה בדיוק ההפך.
קליי ג'יימס הביט באישה לבושת העורות והצבעים על פניה, הוא פלט צחוק מזלזל ולא הוריד ממנה את העיניים. עיניו החומות והבהירות התכווצו, הוא החליט להתקדם לכיוונה של האישה.
הוא חייך לכיוונה וגומות חן נחמדות וחמודות הופיעו, היא הסתובבה לעברו והוא מיד החליף את חיוכו בפנים רציניות, שיערו השחור קיבל מעט צבע מאפיר, אך רוב שיערו היה שחור.
היא הביטה בו כשמצחה מכווץ, "מה מצחיק אותך, שד?" היא אמרה והצביעה עם ראשה על הכנפיים הרוחניות.
"למה את לובשת עורות על הגוף שלך?" הוא שאלה והידק את לסתיו לאחור והתקרב אליה,
"אני מהלכת בעור, השם שלי וונד." היא הציגה את שמה באדישות, "מה אתה רוצה? יש לי מקום ללכת אליו."
"תראי לי." הוא הושיט את כף ידו אל הדף, היא מיד סובבה את מפרק כף ידו ודחפה אותו בחוזקה, הוא נהדף לאחור ונחת על גבו בעל השריטות. "אני לא רוצה להילחם." הוא אמר בנחמדות יתר, נחמדות שלא אפיינה שד. במיוחד כמוהו. "באמת."
"אל תכניס את האף שלך לעניינים שלא קשורים אלייך." היא תקפה,
"אוקי, את מתחילה לעצבן אותי." הוא נהיה עצבני,
"אל תפריע לי בדרך." אמרה, הוא מיד התעופף לכיוונה ובעט בגבה באכזריות, היא התגלגלה על הרצפה והדף נפל מידה. היא קמה על רגליה מיד והתחילה לתקוף. בהתחלה בעטה בצלעותיו בחוזקה ואחר כך היא אגרפה את אצבעותיה ופגעה בפניו. הוא הסתובב וכשל על הרצפה. היא התכוונה לחרוט את כנפיו אך היא לא הצליחה לגעת בהם. מה שנתן לקליי את האפשרות להסתובב במהירות ולתקוף הפעם. הוא בעט בפניה והכה את בטנה מספר פעמים עם אגרופיו, העורות שהיא הייתה עטופה בהם היו קשים ולכן היה קשה יותר לפגוע בהם. היא חנקה את גרונו והוא נתן לה מכה חזקה מספיק בשביל להמם אותה ולהפיל אותה על הרצפה.
היא פרפרה על הרצפה ונזכרה ביער הבוער. תמונות רצו בראשה, היא רצה כשהיא מלאה בפחם על ידיה והיא משתעלת בכבדות מהעשן, מאחוריה היער בוער ושורף כל מה שבדרכו.
כשהתעוררה קליי היה מעליה, הוא היה נחמד מדיי בשביל לעזוב אותה ככה. אשמה קלה הגיעה אל ליבו והתנדפה מיד כשחטף אגרוף לפנים שריתק אותו לרצפה. כשנחת, הוא נחת על דף מקומט ומקופל, הוא קם על אמותיו כשבאחת מהם מקועקע המספר ארבעים וחמש. הוא הרים את הפתק, כשקם האישה נעלמה יחד עם הדף שלה, אך הוא לא היה צריך אותו. כי בידו היה ההזמנה לתיכון.
התיכון למתים.
"כמה הסוחרים אמרו שהם מוכנים לשלם על גרין?" אביו של גרין, בלאק, שאל את אימו שהייתה אחראית על העסקה. גרין הציץ מבעד לקיר ושמע אותם מדברים.
"שלושים מיליון דולר, הם אומרים שהוא השקעה טובה ובמצב מעולה לעבודות כפיים." השיבה אימו, נשימתו של גרין נעתקה ממנו. הם באמת מתכוונים למכור אותה, עיניו הכחולות קפאו.
"זה המון כסף, קלרה." בלאק, אביו, נאנח.
"זה יכול לסדר אותנו, בלאק." הוסיפה אימו,
הוא הביט בשולחן האוכל שם היה מונח סכין חד, הוא לא התחרט על המעשה. הוא זינק קדימה אל הסכין, ההורים נבהלו אך הוא לא, הוא השליך את הסכין על גרונה של קלרה הלהב ננעץ והדם נשפך מהחור הנוצר. היא התמוטטה על הרצפה ובלאק צרח, הוא התקדם אל הגז שם היה מונח מחבת, כשהסתובב הוא הופתע לגלות שגרין, בנו, נמצא שם כבר. הוא הפיל את המחבת בבהלה, גרין, שהיה מיומן מאוד למרות שלא הרג אף אחד אי פעם, תפס את המחבת והכה את פניו של האבא מספר פעמים במחבת עד שגולגולתו נמחצה לגמרי.הוא שלף את הסכין מגרונה של אימו והניח אותו בידו של בלאק ואת המחבת הוא הניח בידה של האימא. הוא יצר מוות מושלם, ממש כמו של רוצחים מיומנים. רק הזעם הניע אותו.
האימא והאבא רבו, הוא שלף סכין ודקר אותה מהזעם, היא הכתה אותו עם המחבת כמאמץ אחרון והשניים מתו.
גרין פקח את עיניו כשהוא נמצא שכוב על ספסל עם חיוך מטריד ורחב על כל פניו. רוח הבריזה העיפה מעט את שערותיו הלבנות והארוכות, עיניו הכחולות נשארו קפואות מאותו רגע שחיסל את האנשים להם הוא מתנגד לקרוא הורים. על בטנו היה מונח דף שחור ונקי, ההזמנה לתיכון המתים.
תגובות (24)
אהבתי ^^
לא ממש הבנתי איזה מין סוג של סקינווקר הם (כי זה ממש נראה כאילו הם סתם אנשים ששמים על עצמם עור 0-0) אבל כנראה שאבין יותר בהמשך.
ואני מחכה לפרק הבא *-* רק תעלה אותו בהקדם! השבוע יש לי מלא כלום לעשות ואני צריכה דברים שישעשעו אותי!
המשך ~
תודה רבה :))
רק שתדעי שהדמות שלך חשובה מאוד לסיפור. שכתבתי את ההיכרות איתה צחקתי ~את תדעי בקרוב למה.~
ייאיייייי ~~~~~~ היא חשובה! זה אומר שהיא תופיע יחסית יותר ולא תלך ראשונה? *-*
ותעלה את הפרק הבא בקרוב!!!
היא לא הולכת ללכת ראשונה U^U
(כנראה שמי שילכו ראשונים יהיו הדמויות שלי, לא השקעתי בהם מספיק מחשבה.)
חחחחח עד שיש לך דמויות XD
לא כמו אצלי, שהן דמויות ממש ראשיות 0-0
זה רק אני או שעשית את קליי שלי מעט פלרטטן? חה! הולם אותו.
עשית אותו ממש נחמד, אפילו מידי! (למרות שלא נראה לי הוא היה תוקף אותה כזה מהר, אבל אי אפשר לדעת, הוא דיי אימפולסיבי.) הוא חברותי,הוא לא נחמד לאנשים שלא נחמדים אליו או שהוא מזהה שהוא לא יאהב אותם חחח
בכל מקרה, הוא דיי תואם לציפיות שלי.
והוא לא נראה כאילו הוא בכלל התאמץ להוריד אותה חחחחחחחחחחחח
טוב נו, הוא דיי חזק (בכל זאת, מלאך המוות!)
אהבתי ממש את הפרק! אני ממש מחבבת את אנה (למרות שהיא יותר מדי ילדה טובה בשביל דמות של קטניס)
מחכה שהם יגיעו כבר לתיכון!
תמשיך!!
בהתחלה חשבתי שקליי הוא הדמות של פומה כי הוא היה נראה פסיכוטי כזה, אז מתברר שלא… עכשיו אני הולכת לברר מי הדמות שלה כי זה מחרפן אותי 0-0
העדפתי שקליי לא יראה את כל הכוחות שלו בחצי פרק אחד.
שמח לשמוע שתאמתי את הציפיות שלך! :)
הדמות של פומה זה טריקס אנדר דד (גרין כמו שהוא מופיע בפרק)
אמורה, תעני לי במייל!
עניתי!
מבין, לא הבנתי כי זכרתי טריקס אנדר דד, ולא זכרתי מה השם האמיתי שלו. ועכשיו בדקתי והבנתי שזה באמת הגיוני כי הוא רצח את ההורים שלו ונהנה מזה, אז… הנה פומה טאץ'.
הדמות שלה אחת הקריפיות! טריקס אנדר דד חחחח
(אפילו השם מלחיץ) אני באמת לא מבינה איך היא ירכוש חברים, אני לא חושבת שאפילו קליי היה מתחבר אליו. קליי רק טיפה פסיכוטי, אבל זה רק בגלל שבלילות הוא מבקר אנשים מתים.
יוטה, באמת עדיף שהוא לא ישר יראה את כוחותיו (הם בכלל חושבים שהוא שד עכשיו לא?)
אהבתי גם את זה!!! ממליץ לך אבל לא לחזור על אותן מילים פעמיים כאשר הן קרובות אחת לשנייה. לדוגמא: "גופו הגדול עטה גלימה גדולה עשוית פרוות דוב, אשר הקנתה לו את הכוח להפוך לדוב."
אתה יכול במקום זה לכתוב "אשר הקנתה לו את הכוח להפוך לאחד." תגוון במילים, כדי שלא תיצור חזרה כי זה נותן תחושה של חוסר עניין במקצת.
אני יודע גם שאלו פרקי היכרות והכל, אבל תנסה כמה שאפשר להראות לקוראים את האופי על ידי מעשים של הדמויות, ופחות לספר איך הם מלכתחילה. אם הקהל יכיר באופן מלא את הדמות על ההתחלה, הוא יכול לשער מה יעשה בסיטואציה הזאת והזאת כבר לפי היגיון, ואז זה יפחית את תחושת המתח והמיסתורין.
ככה או ככה, פרק מצוין!!!
אוףףף אני רוצה כבר שהם יכנסו לתיכון!!! :)))))
אני אתקן להבא, תודה על הביקורת :))
אההה, ודירגתי חמש! :)
*צריכים* לדאוג
*ג'ים* התעופף מיד לחדרו
הוא *שאל*
שתי הערות קטנות:
1. לגבי קטע עם הדמות של פומה – הוא לא רצח את ההורים שלו כשהוא היה ילד? כי אני זוכרת שהוא הפך לרוח כמה שנים אחרי זה. אם כן, אז לא נראה לי שהוא יכול לקבל את ההזמנה אחרי שהוא רצח את ההורים שלו.
2. הערת כותבת-דמות אידיוטית קטנה: לאנה יש כנפיים כל הזמן, לא רק בדמות השד שלה (באמת הייתי צריכה להסביר את זה בהרשמה, טעות שלי.)
הפרק היה מעולה, יש לי תחושה שאני הולכת ממש לחבב את קליי, הוא נשמע נחמד. בעצם, אני מתחילה לחבב את כל הדמויות בפרק הזה (טוב, חוץ מהדמות של פומה. דמות שרוצחת את ההורים שלה ונהנית מזה זה פשוט קריפי מדי.)
קטניס אוורדין, סוף.
אז תשובות להערות:
1. זה היה חלום-זיכרון כזה. הוא נזכר בזה בחלום ובגלל זה חייך ככה.
2. סליחה, לא ידעתי. אם זה קריטי לך אני אשנה להבא ^^
תודה רבה, אני שמח שאהבת את הפרק ^^
אמרתי לעצמי כשנכנסתי לפרק שאקטול אותך בתגובה אם לא תציג את טריקס כמו שצריך, ואני עומדת לעשות את זה.
זה היה מהיר מדי. הוא היה אמור לחכות כמה ימים כדי לוודא ושהזעם יחלחל בו עמוק יותר ויותר, לא על הפעם הראשונה שהוא שומע את זה.
וגם הקטע עם זה שהוא רצח אותם היה מהיר מדי, אני לא יודעת למה.
לדעתי לא הצגת אותו מספיק טוב. אני מקווה שזה לא בגלל שהוא הלחיץ אותך מדי -,-
ועכשיו, לביקורת היותר טובה-
אהבתי את הפרק, את כל שאר הדמויות הצגת לדעתי בצורה מעולה. ואיך שכבר יצרת אינטרקציה בין וונד וקליי היה ממש טוב.
יש לי הרגשה מוזרה שקליי עומד להיות אחד האהובים עלי בסיפור. אחרי טריקס, כמובן :)
אני מקווה שלא נעלבת מהביקורת שלי על איך שהצגת אותו, זו ממש לא הייתה הכוונה. אני פשוט מרגישה שמגיע לו קצת יותר מתשע עשרה שורות (כן, ספרתי) בפרק. הוא דמות מאוד מסובכת ולוקח קצת זמן לעכל אותה.
אם תרצה, אני מוכנה לעזור לך. אני פשוט מקווה שבהמשך זה יהיה טוב יותר.
בכל מקרה, אני מצפה מאוד לפרק הבא! ועוד יותר לזה שאחריו! אני רוצה שהתיכון ההזוי הזה כבר יתחיל ^^
אני לא רציתי שתהיה כאילו "העדפה" בנוגע לסיפור שלו אם אני אעשה פרק שלם עליו, מצטער שלא עניתי על הציפיות שלך -,-
ממש לא נעלבתי, אני עכשיו יודע שאני אעשה לו בתיכון סיפור רקע שהוא יספר למישהו (אם כולם לא יפחדו ממנו.) – אגב, אני בפיתוחים של פרק 4 והוא יצא שם מפחיד. כולם שם מפחדים ממנו.
תודה רבה על הביקורת :)
לא התכוונתי לפרק שלם עליו… רק אמרתי שלדעתי זה היה קצת מדי.
אני מצפה בקוצר רוח לקרוא את הפרק הזה ^^
~נדחפתבאלגנטיות~
אני מחכה לבא *-*
ממש אהבתי את הפרק, כאן היו כל מיני דמויות קריפיות ומפחידות ^.^ הפרק ממש עניין אותי ואני מחכה לקרוא את הפרק הבא!
וונד נלחמת עם קליי!
יאיי!
זה מוזר, קליי מוצא חן בעיניי. וזה עוד יותר מוזר כי כריס ואנג'י(מצוד האגדות) הם חברים, אנג'י היא דמות שלי ואני שונא את כריס. קליי ו-וונד הרגע הלכו מכות, וונד דמות שלי ואני מחבב את קליי. אני לא מבין את זה.
בכל מקרה קליי באמת דוחף את האף שלו ויש לו בעיות עצבים.
אמרו לך לא להפריע ואז אתה בועט לבחורה(באכזריות!) בגב?
בן אדם(או מלאך המוות יותר נכון), רילקס!
בכל מקרה הם נלחמו וזה היה מגניב. וליאנה – הוא התאמץ. נראה לי לפחות.
בכל מקרה כדי שאני אגיד את זה פה – יוטה, כדי שתדע להבא, וונד לא חזקה פיזית. היא יכולה לתת אגרופים ולבעוט אבל קליי הרבה יותר חזק ממנה. היא חזקה כשהיא הופכת לחיה אבל במכות בצורת אדם היא די חלשה.
אבל אם היא הצליחה לתת לו קצת אגרופים פה ושם זה לא מזיק ^^
ואל תשכח את העובדה שהיא מזוכיסטית…
אהבתי את הדמות של קטניס. תן לי לשנות את דעתי.
וונד ואנה לא יכולות להסתדר טוב. בכלל לא.
אבל וונד וקליי. הממממ. טוב, אני הייתי מוכן לשפפ(אם לא הייתי גרוע בזה) אותם.
אני לא יודע אם הדמות של קטניס חזקה פיזית אבל אם כן והיא תלחם בוונד שלי רוב הסיכויים שאנה תיקח(אלא אם כן וונד תשנה צורה ואז הם שוות). באסה.
מקווה שבפרקים הבאים וונד באמת תשנה צורה.
הדמות של פומה מוזרה. כרגיל. וקריפית. כרגיל. אמרתי כבר שהיא סדיסטית?
לא. אז היא סדיסטית. כרגיל.
פרק טוב. אהבתי את בניית העלילה.
תמשיך!
הוא אמור לקחת אותה בהליכה..
רואה? אמרתי לך שקליי חביב! (בערך..)
לשפפ את קליי ואת וונד?!? הם לא אמורים לא לסבול אחד את השני?!? אני האמת גם לא מבינה למה לקליי היה אכפת בכלל לאן היא הולכת חחח
תודה שהזכרת לי שהיא מזוכיסטית!
ואין בעיה אעשה אותה חלשה כשהיא בת אדם. ^^
קליי וונד=???= קליינד ~אני גרוע בזה
הם כנראה לא יהיו ביחד. אבל הכול יכול לקרות *~*
תודה רבה!