התיבה|פרק א'- דרך עץ האורן.

"אנדריה, אתה חייב לראות מה גיליתי ביער!" אמרה סאלי.
"ניפגש שם אחרי הצהריים," קבעתי.
"מצוין." היא הנהנה ופנתה לדרכה.
שכחתי להציג את עצמי, אני אנדריה מהעיירה גריפ, העיירה שלנו דיי קטנה ומשעממת, הנחמה היחידה שאני מוצא בה היא היער שנמצא מחוצה לה.
בשעת בין ערביים הלכתי ליער פוקס כדי לפגוש את סאלי.
היא נופפה אליי בידה והתקרבתי אליה.
"אז מה רצית להראות לי?" שאלתי אותה.
"תכף תראה," היא חייכה אליי את חיוכה המסתורי והובילה אותי למבוך העצים.
היא הובילה אותי לעץ אורן רגיל ככל שאר העצים.
"תיגע בו," היא לחשה.
הושטתי את ידי לעץ וראיתי שהיא נעלמה, נבהלתי.
"תמשוך את ידך," היא הדריכה אותי.
משכתי אותה ושוב ראיתי אותה.
"זה מה שרצית להראות לי?" שאלתי אותה.
"לא רק, רציתי שגם נכנס לשם." היא אמרה.
"אני לא נכנס לשם!" שללתי את הצעתה.
"איך שבא לך, נקבה." היא אמרה ונכנסה.
סאלי נעלמה לתוך העץ.
"סאלי!!!" קראתי אליה.
אין עונה.
נכנסתי לתוך העץ.
הבטתי מסביבי וראיתי שהכל בדיוק אותו הדבר.
"הנה אתה!!!" קראה אליי סאלי.
"דאגתי לך," אמרתי לה.
"אתה רואה שלא קרה כלום? אנחנו עדיין ביער פוקס!" היא אמרה.
"מה אתם עושים כאן?" נשמע לפתע קול בס עבה.
לפתע יצא אלינו גבר מזוקן.
"מה אתם מחפשים כאן?!" הוא שאל.
"כ…כלום…" גמגמתי.
"איך מצאתם את הפורטל?" הוא המשיך בסדרת השאלות.
"ב..בטעות." המשכתי לגמגם.
"בואו איתי," הוא אמר לנו.
הלכנו איתו והגענו לבקתת עץ ישנה.
"מאיפה הבאת את שתי אלה?" שאל הקשיש שחיכה בפתח הבקתה.
"מצאתי אותם בפורטל גיפטר." הוא דיווח לו.
"מאיפה באתם?" שאל הקשיש שעמד בפתח הבקתה.
"מיער פוקס." עניתי בחשש.
"אל תשקר, אין דבר כזה יער פוקס!" הוא כעס עליי.
"זה בטח משהו של בני האנוש." התערב הגבר המזוקן.
"יכול להיות." ענה לו הקשיש.
"מה נעשה איתם?" שאל הגבר המזוקן.
הקשיש הביט בנו וגירד במצחו.
"אני חושבת ששני הפרחחים האלה מתאימים כדי לבצע את המשימה!" הוא קרא לפתע.
"אתה תביא לשתי הצוציקים האלה לעשות משהו שיכול לסכן את החיים השלנו?!" התעצבן המזוקן.
"יש לי תחושה שהם מסוגלים…" אמר הקשיש מבלי לפרש את דבריו.
"איך קוראים לכם?" שאל המזוקן.
"אנדריה וסאלי." עניתי גם בשם סאלי, שעמדה לידיי מבוהלת וחיוורת כסיד.
"מאיפה הם מביאים את השמות האלה? ראשית, אני חושב שנצטרך לשנות אותם." אמר הקשיש.
"לבן יקראו דקו ולבת סמינטה." הוא המציא לנו שמות חדשים.
"מה לעזאזל הם לובשים?" שאל הקשיש.
"אני חושב שז'ני תוכל לטפל בהם כראוי." השיב המזוקן.
הוא נכנס לבקתה וקרא בשמה…