התופעה-פרק 1-חלק א'
"ל..ל..לילה?" נענוע קטן של זרועי הבהיר לי סופית שאיני לבד יותר. "ל…ל..לילה א..את צ..צרי…כה לקום" העיינים שלי נפקחות בבת אחת כתמיד, והבהילו כהוגן את דארק (Dark-אפל/חושך) שברוב טובה כבר כשלוש שנים מטפלת בי (ולמרות שהיא לעולם לא תודה בזה, היא מרגישה אלי כאילו אני הבת שלה). אם כול אהבתי אל דארק, טיפה הפריעה לי שהיא מפחדת ממני, אבל אני מעדיפה שתפחד ממני ולא תזרוק אותי כמו שאמי עשתה.
"אני ערה, אני ערה" אמרתי, טיפה בעצבנות, דארק שמה לב והחלה לרעוד. "ס…סליחה ארוח..ת בו..בוקר ב..במט..בח" היא התכוונה לצאת מהחדר אבל תפסתי בידה (בעדינות, נשבעת לכם) היא קפאה מיד "הכול בסדר דארק, אני בקשתי ממך להעיר אותי, אני לא כועסת, את יכולה להירגע, כשאת לחוצה זה מלחיץ אותי.." היא נענעה את זרועה (זה היה בעדינות!) טיפה ומיד הרפתה את גופה בכוונה, היא הייתה רגועה והשתדלה לא לגמגם. האמתי שאנחנו מצליחות לפעמים להנות ביחד, רוב הזמן היא לא מפוחדת ואני משתדלת לא להיות עצבנית.
תגובות (0)