התגלות הקסם | פרק 15

" הייתי רב איתך, אבל אני עייף מדי." אמרתי בעודי עוצם את העיניים ושוקע בשינה עמוקה.
ציפיתי להתעורר מאור הבוקר שיציף את החדר ויסנוור את עיניי, אבל כנראה שגם את זה אי אפשר לבקש. נשמע היה שהתחוללו מהומות בחוץ.
צעקות וקולות חפצים נשברים נשמעו מבעד לחלונות החדר שלנו. קמתי מהמיטה והבטתי מבעד לחלון.
אז ראיתי אותו. זה לא היה הדמיון שלי, אף על פי שרק הרגע התעוררתי, יכולתי להיות בטוח שהדמות הגדולה שראיתי ברחוב מבעד לחלון היה לא אחר מאיש זאב בצורתו הפראית. תהיתי, אם כך הוא נראה כשהירח אינו מלא, כיצד הוא יראה מחר. אני די בטוח שאני לא רוצה לדעת.
תושבי הכפר החזיקו קלשונות ולפידים וניסו לרדוף אחריו, לפגוע בו. אני חששתי שמא יפגעו בו, לא רציתי שזה יקרה, בכל זאת הוא יצור חי, ויותר מזה, אם מתעסקים עם איש זאב, לפגוע בו זה לא רעיון טוב במיוחד.
" מירה. מירה." טלטלתי אותה בעדינות.
"מה?" שאלה מטושטשת.
" קומי." עניתי.
" למה?" שאלה בחוסר רצון.
" פשוט קומי."
פניתי גם אל שיי. הוא כבר היה ער, גם כן מהמהומות בחוץ.
" מה עושים?" שאלתי.
" מה השעה?" שיי הסתכל על השעון שעל הקיר. " שלוש וארבעים בבוקר." ענה.
" אפשר לחזור לישון." מירה צנחה על מיטתה ועצמה את עיניה בשנית.
" לא! זה חשוב! אסור לנו לחזור לישון עכשיו!" טלטלתי אותה, הפעם ביותר אגרסיביות.
" אפשר לצאת ליער בשביל לחפש את הזאב הזה, ואפשר לחזור לישון ולעשות את זה מחר, כשיש ירח מלא." שיי הציע שתי אפשרויות.
" בואו נחזור לישון." מירה תחבה את ראשה בכרית.
" אפשר ללכת ליער מחר." הציע שיי.
" כן!" מירה קראה בעידוד הכי ערני שיכלה להוציא במצבה.
חזרתי אל המיטה שלי בהרהורים ומעט חשש, שלא נמשכו הרבה זמן, מכיוון שאיכשהו הצלחתי להירדם במהירות.