התגלות הקסם | פרק 14

" טוב, נעים לפגוש אתכם." ענה.
" המ-" מירה היססה לדבר.
" מה יש?" שאל אותה קאלין. " את יכולה לשאול משהו אם את רוצה."
" זאת שאלה די מטופשת, אבל." היססה.
" אם זאת הייתה שאלה מטופשת, לא היית מזהירה אותי לפני." ענה בצחוק.
" אוקיי." ענתה בחיוך. " יכול להיות, שאולי, יש כאן אנשי זאב?" היא שאלה בהיסוס, בכל זאת.
" איך ידעת?" שאל מופתע.
" אז יש?" היא שאלה בחזרה בחשש.
" יש שמועות עליהם." הסביר. " לפעמים בלילה אפשר לשמוע יללות, אבל אני אישית חושב שאלה זאבים רגילים, או תנים או כלבים. אני מאמין שאין מה לדאוג לגבי זה."
" או-אוקיי." ענתה בהקלה.
שוב נשמעו רשרושים מבעד לשיחים. " זה בטח תן או משהו." אמר קאלין, מנסה להרגיע אותנו.
הרשרושים התקדמו לכיווננו. מירה שוב תפסה בזרועי בפחד.
היצור קפץ מתוך השיחים. הפעם כולנו צעקנו בפחד. אפילו קאלין.
" זה- זה רק תן. א-אמרתי לכם." התן הביט בנו בעיניו שזהרו מאור הירח, והמשיך לרוץ והתרחק מהמקום. " וגם, הגענו."
כולנו הרמנו את ראשינו, ומולנו היה הכפר שעליו דיבר קאלין, מואר באור מנורות הרחוב, וכמעט ריק מאדם בחוץ, רק כמה אנשים שהחלו בדיוק לסגור את העסקים שלהם.
" טוב, אז כאן אני עוזב אתכם. בהצלחה." קאלין נכנס מבעד לשער. " ואם אתם מחפשים, האכסניה נמצאת בפנייה השנייה ימינה." הוא הסתובב ונעלם בתוך הכפר.
התקדמנו ועברנו גם אנחנו בשער.
התחלתי שוב לראות תמונות בראשי. זה לא היה משהו חדש, זה היה כמו מעין פלאשבק כזה. הכפר הזה, שראיתי ממש לפני שהכל התחיל, זה היה בדיוק אותו הכפר שאנחנו נמצאים בו. זה בכלל לא צירוף מקרים- הירח המלא שיגיע מחר, השמועות על אנשי הזאב, ביחד עם החיזיון הזה על הכפר- יש כאן איש זאב, והוא קשור באיזושהי דרך אלי.
" אתה בסדר, טנא?" שאל אותי שיי.
" כ-כן. זה סתם. דה-ז'ה-וו." עניתי.
הלכנו כפי שקאלין הסביר לנו. בפנייה השנייה מימין ראינו את האכסניה שעליו דיבר. היא הייתה קטנה אך מהודרת. אני רק מקווה שהלינה במקום לא תסחט מאיתנו את כל הכסף שברשותנו.
נכנסו אל האכסנייה ואני הזמנתי חדר.
האישה בדלפק מעט הלחיצה אותי. לאחר ששילמתי על החדר היא אמרה לי משהו כמו "אתם ילדים אמיצים מאוד אם החלטתם להישאר לישון כאן. בעיקר היום." עוד פעם הקטע הזה עם אנשי הזאב? נראה שקאלין באמת אמר את האמת. הייתי משקר אם הייתי אומר שלא חששתי באותו זמן. בכל זאת, אנשי זאב, ביחד עם ערפדים ושדים, הם יצורי הקסם הכי חזקים ומסוכנים שיש.
" מיטה!" קראתי בשמחה וצנחתי על המיטה הזוגית שהייתה בחדר, וכל מה שרציתי לעשות היה להישאר ולשכב שם לנצח.
" זוז!" מירה העיפה אותי לקצה המיטה. " אני צריכה להיות במיטה הגדולה. אני בת ואני זקוקה יותר לשנת היופי שלי."
" תכריחי אותי." אמרתי בקול עמום מבעד למזרון שעליו תחבתי את פניי.
שמעתי את הצעדים שלה מתקרבים אלי, ומהר מאוד מצאתי את עצמי נסחב על ידה אל המיטה הקרובה שהייתה ממוקמת בדיוק ליד הקיר ונשאר שוכב שם.
" שלי!" היא קראה בשמחה והתחילה לקפוץ על המיטה.
" הייתי רב איתך, אבל אני עייף מדי." אמרתי בעודי עוצם את העיניים ושוקע בשינה עמוקה.