התגלות הקסם | פרק 11

עברה רק יממה מאז שעזבנו את העיר והתחלנו במסע, והכל השתנה לגמרי.
מאז אותו שידור שחשף את כל "יצורי הקסם", כך שיי נהג לכנות אותם תמיד, הכל הפך להיות מבולגן ומסורבל. במוחי תהיתי אם מי שמכיר אותי ואת מירה חושב שכבר מתנו, ובכלל, המשפחה של מירה, מה קרה איתה מאז? לא שמענו כלל מהוריה ולא מאחיה הגדול. המחשבות שעוברות בראשה בוודאי לא נחמדות במיוחד. רציתי לנחם אותה איכשהו, אבל לא ידעתי איך, ואם היא בכלל רוצה בכך, לכן לא עשיתי דבר.
כולם נעלמו.
וחלקם מסתתרים, ולא מוכנים לצאת ולחשוף את עצמם, שמא יילקחו על ידי חייליו של פאוור.
לא רק יצורי קסם צריכים לפחד, אלא גם בני האדם שעוזרים להם, ש"שועבדו לצד המפלצתי" של יצורי הקסם, כפי שאמר פאוור באחד מנאומיו הגדולים.
ואז, עברה במוחי עוד מחשבה מהרהרת, על שיי.
מי הוא בכלל?
שאמן.
אבל כל שאמן היה קודם כל בן אדם רגיל. מאוד עניין אותי לדעת מה עבר בחייו שבסופו של יום הפך אותו למתקשר עם רוחות מהעולם שמעבר. ועניין אותי גם איך הוא עושה את זה. איך הוא מדבר עם רוחות? הן פונות אליו, או שהוא פונה אליהן? טלפתיה או פנים מול פנים?
מעולם לא חשבתי על כך לפני כן. זה בהחלט מעניין לדעת. מעניין מאוד.
הלכנו כמה עשרות קילומטרים ביער ארוך ומואר. בשלב מסוים עצרנו ליד אגם בשביל להתרענן ולנוח.
שיי נרדם מתחת לאחד העצים, ואני ומירה העברנו את הזמן בשיחות חולין שונות.
עברה כרבע שעה בערך, ואני החלטתי שנחנו מספיק ואנחנו צריכים להמשיך ללכת. מירה הלכה להעיר את שיי, ואני פניתי אל האגם בשביל לשטוף את פניי כדי להתרענן.
כשהבטתי אל המים ראיתי משהו זז בקרקעית. הנחתי שזה סתם דג, אבל אותו משהו החל לעלות למעלה וככל שהוא התקרב אל קו המים ככה התברר לי שזה לא סתם דג.
" היי!" הופיעה מולי לפתע נערה בעלת מראה מאוד לא שגרתי- עור תכול, שיער בלונדיני מתולתל עם נגיעות ירוקות, סנפירים במקום אוזניים, בגדים עשויים אצות וצדפים ועיניים כחולות, גדולות ובוהקות שמביטות בי בהתרגשות.
צעקתי בבהלה ונפלתי לאחור על הישבן שלי.
" מצטערת שהבהלתי אותך." אמרה הנערה.
" מה- מי את?" שאלתי מבוהל.