התגלות הקסם (סיפור שלי)- קטע מתוך ספר 3 "ממלכת האלים"- הגירוש מאסגרד

זו לא הייתה טעות. מה שעשה לא היה שגוי, הוא ידע את זה, והוא לא התחרט על דבר. הרי הוא אל הכשפים. האם אודין, אביו, ציפה למשהו אחר כאשר העניק לו את התפקיד הזה?
הוא כרע ברכיו על הקרקע הבוצית שנרטבה מגשם הזלעפות שירד וצנח על פניו, והרטיב אותן לגמרי עד שכמעט אי אפשר היה לשים לב לדמעות הכעס שלו. וודאי ת'ור מאוכזב ממנו גם כן, אם הוא מועיל בטובו ליצור גשם אימתני שכזה.
והנה התחילו הברקים והרעמים לכסות את השמיים, ות'ור ירד אל הארץ, אל מידגרד.
לוקי קם על רגליו שכבר היו ספוגות במים ואדמה רטובה ודביקה, ולא הסתכל על אחיו, שכנראה היה נואש מאוד אם החליט להטריח את היימדל לשלוח אותו לכאן בשביל, סביר להניח, לדבר.
"אנחנו נחזיר אותך הביתה, אח." הוא יצר נקודה יבשה מגשם מעל שניהם.
"הביתה?" ענה לו בשאלה חסרת תקווה, והסתובב אליו בכדי לדבר פנים מול פנים. "אני לא חושב שרוצים אותי בבית ברגע זה. כמובן, שגם לפני כן לא רצו, אך כרגע לפחות יש סיבה טובה."
"אל תדבר שטויות." ת'ור רצה לעזור לו איכשהו, אך בספק אם היה יכול.
"שטויות זה מה שאני עושה, אח. או שככה אתה מכיר אותי?" ענה לוקי.
"אפשר לתקן את זה. מה שעשית, אפשר לתקן את זה."
"אי אפשר לתקן את זה. מה שעשיתי, לא זקוק לתיקון." השיב באיפוק.
"הבאת קסם למידגרד." ת'ור החל להישמע תוקפני.
"אל תטיף לי." לוקי הרים את קולו. "הממלכה הזאת הייתה צריכה קסם. בלי קסם היא לא הייתה כלום, ועכשיו היא הכל."
"הפרת את חוקי האלים. אסור להתעסק עם מה שנקבע." הוא ניסה להישמע מתון ככל שיכל.
"החוקים נועדו שיפרו אותם, אח. ואת הקסם אי אפשר לקחת, רק להביא. הויכוח שלך אבוד." הסביר לוקי. "אודין עשה את הבחירה שלו,"
"-ואתה לא מתכוון לחזור." ת'ור השלים אותו באכזבה.
"אודין אולי לקח ממני את גונגניר, או את המקום שלי באסגרד. אבל הוא לא לקח ממני את הקסם שלי."
"מה אתה מתכוון לעשות?" ת'ור התחיל לדאוג.
"משהו טוב." לוקי נעלם במסך עשן ירוק. אחיו הסתכל על החלל הריק למספר רגעים, לאחר מכן הביט אל השמיים וקרא.
"היימדל. תפתח את השער."
קרן אור נחתה עליו מהשמיים השחורים והוא חזר אל ממלכת אסגרד, ללא אחיו, ובתקווה שעשה את הדבר הנכון שהניח למעשיו על מידגרד, ולא טרח להיות בטוח שלוקי לא הולך לעשות משהו שהאלים יתחרטו עליו לאחר מכן.