התאונה
דומסדיי. העיירה עם הכי תקריות מוזרות אגדות ואמנות טפלות אנשים עם יכולות מיוחדות ורצונות אפלים אני אלינור. אחת מהם אני "מוזרה".
היום יום הנורא ביותר בחיי היום שהבן שלי דניאל נהרג. "אמא היום נלך לגן עם החולצה החדשה?" הוא שאל במתיקות "כן ברור" חייכתי לקחתי את ידו ירדנו במדרגות ונכנסו לאוטו. התנעתי את האוטו ונסענו בדרך הייתה חבורה של נערים שיכורים הם רצו במהירות לעבר הכביש ניסיתי לעצור אבל האוטו כאילו נסע בעצמו ולא עצר. מאז אני לא וכרת כלום חוץ מכאב עצום בראש. כשהתעוררתי הייתי בבית חולים ולידי היה רופא ניסיתי להתיישב "את לא יכולה להתיישב תישכבי את צריכה לנוח" אמר הרופא "אני רוצה לראות אותו" התאמצתי לדבר "את לא יכולה לראות אותו אני מצטער" אמר "למה?!" צעקתי בכול כוחי והחזקתי את ידו חזק עד כמה שיכולתי "גברת רוס אני מצטער הוא…. הוא נפטר איך שה קרה" אמר "מה!" צעקתי ובכיתי "ה לא יכול לקרות" קבעתי.
תגובות (1)
בסיס חזק לסיפור עצוב עם תובנות מדהימות. בהתחלה גילית את הסוף ובסוף הסוף הורג אותי הוא דורש המשך.. יותר פרטים יותר רגשות מצידך למה לא יכולת לעמוד?? לרגע? לנצח? גופך אלם?