השתקפות (קטע ראשון)

לנגד עיניו נגלה הירח.
רגע קל לאחר מכן הוא החל להרגיש את הסלע הקשה והקר מתחתיו, ואת הכאבים בגבו. ואז הגיעה הפליאה.
אני חי?
במאמץ הוא התרומם לישיבה, מתכווץ מעט כשכאב בידו השמאלית העיד על פצע עמוק – לא מהנפילה, אלא מהקרב שלפני כן, שבגללו החליק מהצוק. ענפי עצים מחוסרי עלים הסתירו את רוב השמיים מעליו, חלקם מכופפים ושבורים, כנראה מכך שבלמו את רוב נפילתו.
קול שאגת דוב סחף את אוויר הלילה הקריר, וצלילים מתכתיים העידו שהאביר המשוריין הרוכב על הדוב מתקרב.
אין זמן. הם יריחו אותו.
הוא קם לעמידה והחל לרוץ על השלג הרך. איך יוכל לעמוד במהירות של דוב קוטב בשלג בעומק כזה? רגליו שקעו כמעט עד הברך. אין לו סיכוי. למה כל זה קורה לו בכלל?
שאגה נוספת, מלווה בעוד שאגות, גילתה לו ששאר הדובים עלו על ריחו והם בדרך אליו. עוד שאגה גילתה לו שאחד נמצא ישירות מאחוריו. אל תסתובב, תמשיך לרוץ! הוא ניסה להאיץ בעצמו, אבל לא הצליח שלא להפנות את מבטו אחורה – למזלו ברגע האחרון להתכופף מטפריו המאיימים של הדוב.
הוא נפל אחורנית, צועק בהפתעה, והרגע נחרט במבטו; דוב קוטב משוריין, ועליו רכוב אביר בשריון לוחות כסוף, אוחז בחנית ומכוון אותה אל ראשו –
ברגע האחרון הוא התגלגל הצידה והתחמק מהחוד, שולף סכין מחגורתו ותוקע אותה בחיבורים בשריונו הבוהק של הדוב, חודר לבשרו. משהבין שהסכין נתקע עמוק מידי, הוא לא בזבז זמן בניסיונות שווא להוציא אותו והסתובב לברוח במקום. בתגובה כיוון אליו האביר מכה נוספת בחנית שבידו, אך איבד שיווי משקל, ונשען לרוע מזלו בדיוק על הכתף הלא נכונה של הדוב; הדוב קרס תחת משקל כתפו הפצועה, מוחץ את האביר הכסוף תחתיו, ומאפשר הזדמנות לברוח.
לא צריך לחשוב פעמיים כאן. הוא ניצל את ההזדמנות והמשיך לרוץ משם, פונה למעמקי היער המושלג.
קריאת ינשוף נשמעה ברקע, ומרחוק הוא שמע שאגות דובים. הוא היה אמור כבר לאבד אותם עד עכשיו – אין רוח חזקה בין העצים הקרובים, מה שימנע מריחו להגיע לאפם. הוא עצר ונשען בידו על אחד העצים, אוחז בצד גופו בידו ומתנשם בכבדות. מה קרה כאן עכשיו? הוא נלחם בסנרביורן מטילי האימה, ויצא מזה חי. הוא אפילו הצליח לפצוע את אחד הדובים המשוריינים שלהם. לא רבים הצליחו לעמוד בקרב מול לוחם סנרביורן רכוב על דובו הלבן והמשוריין ולצאת מזה בחיים, למרות שדי ברור שכמעט כל מה שקרה עכשיו היה עניין של מזל בלבד. אבל למה להם לרדוף אחריו מלכתחילה?
מתיישב על הקרקע וגבו צמוד לעץ, הוא הרים את מבטו מעלה, לירח. לאחר רגע קצר העייפות החלה לתת בו את אותותיה, והוא ויתר על הניסיון לחשוב על כל זה עכשיו. במרחק מה מכאן היה כפר. אולי פשוט ימשיך לשם, ישכור חדר בפונדק וינוח. אפשר להתחיל לחשוב על כל הבלגן הזה מחר.
הוא ישב שם עוד כמה דקות, אוגר את כוחותיו מחדש, ולאחר מכן קם באנחה והמשיך לצעוד עד שהגיע לכפר הקרוב.
מספר מצומצם של בקתות היוו את הכפר הקטן. הוא במקרה ידע עליו, אבל כשניסה להיזכר מתי שמע עליו ואיך זכר את מיקומו הוא נתקל בחומה, וראשו החל לכאוב. הכפר נראה נטוש, אבל כל כפר יראה נטוש בשעה כזאת באמצע הלילה, לא משנה כמה גדול הוא. אורות קלושים צבעו את השלג מתחת לחלונות אחד המבנים, ושלט עם שם המקום הוצב מעל דלת הכניסה הרחבה ממנה יצאו קולות נגינה ושירה – מה שעזר לו לזהות את המקום בתור פונדק. בהיסוס הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה למשב אוויר חם, צלילי נגינה ושירה של זמרים נודדים, וריח חזק של בירה.
הוא שילם מארנקו על חדר ללילה אחד, מגלה הפתעה קלה מכמות מטבעות הזהב שמצא בארנקו, שלא זכר שהייתה לו קודם. הוא עלה לקומה השניה לחדרו והפיל את גופו על המיטה, מוותר על המאמץ הכרוך בהחלפה לבגדי שינה, ונרדם מיד.