השקיעה האחרונה

פרולוג
הוא רץ בכול כוחו על שביל הצמחייה הרמוסה. הוא רץ כאילו חייו תלויים בכך. חולצתו ספוגת הזיעה התנפנפה ברוח ונדבקה אל גופו המיוזע.
בקצה השביל עמדה לה השמש, נוטה לכיוון השקיעה, זאת תהיה, ככול הנראה, השקיעה האחרונה שלה.
הנער לא הפסיק לרוץ עד שהגיע לסוף השביל, שם, על מרבד של עשב שכבה לה הנערה הגוססת. "לא, בבקשה, אל תמותי", מלמל הנער אל הנערה הגוססת. הנערה ניגבה את דמעותיה בחולצתה הספוגה בדם והביטה בו בעיניה החודרות, נראה היה שהשקיעה משתקפת בהן.
"אל תמותי", לחש הנער עוד פעם אחת אחרונה לפני שהנערה נשמה את נשימתה האחרונה והלכה לעולמה. הדבר האחרון שראתה היתה השקיעה האחרונה שלה חזתה.