השער 2: מלחמה שמימית פרק 10: חיזיון לעתיד
המיניבוס הקסום שלהם נסע בכביש חצי הדרך לאילת חצי שעה לאחר מצפה רמון. רינה עדיין לא הרגישה בנוח. המלחמה הזאת אמורה להיות עסק של הלוחמים השמימיים בלבד ולמרות זאת אביעד ותום נכנסו למלחמה. טכנית היא ידעה שלאביעד יש אנרגיה שמימית למרות שלא הבינה מאיפה יש לו את זה אבל תום…. אין לו אנרגיה שמימית ולמרות זאת הוא ידיד של אליאנה אז היא לא יכלה פשוט להעיף אותו.
"משהו מטריד אותך?" שאל אותה קובי, שישב לידה . ריינה שיתפה אותו.
"אני מבין" הוא אמר."אבל החוק של הלוחמים השמימיים קובע שאם מישהו מבחוץ רוצה להתערב זו זכותו כל עוד הוא מבין את הסכנות".
"עדיין. תום נכנס למלחמה בגלל שיש לו רגשות כלפי אליאנה וזה מדאיג אותי שאולי הוא יעשה טעות בגלל זה".
"אני לא מכיר את תום אבל אני חושב שהוא ידע למה הוא נכנס" אמר קובי."חוץ מזה תראי את שניהם" הוא העיף מבט לכיוון אליאנה, שישבה ליד תום וצחקה מבדיחה שהוא אמר.
"היא יותר שמחה מאז שהוא הצטרף. אולי זה עדיף שהוא פה. לפני ש…." ריינה השתיקה אותו בחבטה בגב.
"אאוץ" התלוננן.
"כמה פעמים אצטרך לומר לך לא להיות פסימי יותר מידי. חוץ מזה מי יודע אם המלחמה תיגמר כמו שראית בחיזיון ותזכור שהחיזיון ההוא היה לפני ששניהם הצטרפו" אמרה ריינה
"איזה חיזיון?" התעניין אביעד, שישב לפניהם בכיסא הנהג.
"שום דבר" היא אמרה. אביעד פנה בחזרה לנהיגה וקובי התרווח בכיסא שלו.
פתאום הוא התחיל להרגיש בחילה. הוא מצמץ וכשפקח את עיניו הוא היה במקום אחר….
הפעם הוא היה באזור של בית מלון חרב והוא זיהה שמדובר במלון שיחסית רחוק משאר המלונות באילת. הוא עמד בחורבותיו של אחד מהחדרים, מוקף בהילה צהובה של אנרגיה שמימית וקוריוס מולו. השמיים היו בצבע סגול וברקים הבזיקו כל כמה שניות. מרחוק הוא ראה את ריינה נלחמת בדראגונה יחד עם נערה בעלת שיער מתולתל שלא ראה אף פעם ועוד יותר רחוק ראה מערבולת סגולה ענקית מתרוממת מהרי אילת ונבלעת בעננים
"זה חסר סיכוי להילחם עכשיו" קוריוס אמר."ברגע שהעין השחורה יגמור לשאוב את הכוח השמימי מגופות הלוחמים השמימיים שחיסלנו בשבילו הוא ימחה כל מה שנמצא על הכוכב והמלחמה תגמר בניצחון הכאוס".
"לא כל עוד נשאר אפילו לוחם שמימי אחד להגן על הכוכב ותאמין לי שזה מה שנעשה עד נשימת אפנו ה-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט ולהב סגול יצא מגבו.
"לא חשבתי אחרת" הוא עזב את הלהב שנעץ בגופו של קובי והוא נפל על האדמה. קוריוס הרים אותו."תסכל עכשיו וחזה בסיום המלחמה" הוא צחק ומרחוק הוא ראה את דראגונה מתקרבת לריינה ששכבה מטושטשת על הרצפה ונעצה להב ישר בבטנה. הוא רצה לצרוח אבל התקשה להאמין שנותר בו כוח. הוא הבחין בהבזק אור בשלל צבעים ומשהו נחת כמה מטרים מולם בפיצוץ שמוטט את כל החדרים לגמרי. כשהאבק התפזר הוא ראה לוחם בעל שריון בצבע חום עומד מעל גופתה של אליאנה.
"לוחם הכאוס של האלמנטים יסיים את מלאכתו ואף דבר לא יעצור אותי" הלוחם שלף חרב והניף אותה בדיוק כאשר הבזק אור נוסף הפעם בצבע שחור הבזיק. הוא הסיט מבט ואז מצא את עצמו במושב שלו במיניבוס.
"אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים" אמרה ריינה."מה קרה?". קובי סיפר לה אבל השמיט את החלק שבו ראה את מותה."אני חושבת שלבינתיים החיזיון הזה נשאר סוד בין שנינו הבנת?" שאלה אותו ריינה."הבנתי" הוא אמר.
ביטבתה, בכניסה לחנות מזכרות עמד נער בעל שיער חום יחד עם נערה בעלת שיער מתולתל באותו הצבע רק עם גוון נחושת.
"אם הלוחמים נוסעים לאילת בדרך שאני חושב עליה הם יעברו פה. הם חייבים" אלכס אמר.
"אני מאוד מקווה" אמרה הנערה. היא חיטטה בכיסיה ושלפה את האבן התכלת. אלכס שם לב."לא אמרת לי שהם נתנו לך קריסטל מעקב"."הם לא. זה נפל מאחד מהם" היא אמרה.
"אני מבין". הוא אמר וסידר את הסוודר שלו.
"זה רק אני או שקצת קר פה".
"לא. באמת קר פה טיפה. אני נכנסת לחנות" הנערה פנתה לחנות."אם את צריכה עודף כדי להשלים אם את רוצה לקנות משהו רק תגידי" אמר אלכס.
"תודה. אני אזכור את זה" היא ענתה ונכנסה לחנות. אלכס הרים מבט וראה שהשמיים החלו לעטות גוון אפור. הוא פנה להיכנס לחנות גם כאשר שמע צרחה וקול פיצוץ.
תגובות (1)
פרק נחמד!
אני מבין שאתה משלב בהדרגה את הדמויות שלנו לסיפור. מעניין. בינתיים אני סקרן לראות כמה מתוך הדמות באמת תכניס פנימה. אז זה נראה כאילו תמוז תצדד ברעים?… מעניין, נצטרך לראות!