השמיים שלך פרק 2

השמיים שלך -פרק 2 :

הוא עמד מחוץ למכונית אבל קולו הצפצפני נשמע בברור מבעד לחלון הסגור . הוא חייך ועל לחייו נראו כימתי צחוק , הוא היה גבוהה ולבוש ברישול בחולצת טריקו ישנה וגינס דהוי ורופף . שיערו היה בצבע שטני ועיניו השחורות נצצו מצחוק ושעשוע .
אמבר השתנקה מרוב הבלה אך אחרי הגע התעשתה ופתחה את החלון שלידי .
"שלום אדוני , אני … אני צריכה ללמוד פה ,קוראים לי לונה וזו חברה שלי אמבר היא רק מלווה אותי לכאן " האדון יפה התואר התקופף וחייך .
"אני יודע שאת לונה בגלל זה אני כאן טיפשונת " הדברים שאמר היו יכולים בכלות להישמע פוגעים אבל לא הייתה נימה של עלבון בקולו . "נראה לי שאני אעזור לך עם המזוודות ואמבר תוכל לחזור כבר הביתה "הוא חייך .
הבטתי באמבר , היא נראתה מדוכת אבל כשהבכינה במבטי היא מרחה על פניה חיוך מעודד .
"הכל יהיה בסדר לו . אני אתקשר בערב לראות שנשארת בחיים " חיבקתי אותה תוך כך שאני מתעלמת מהעובדה שהיא שוב כינתה אותה בכינוי הטיפשי שהדביקה לי שהיינו בנות שנתיים .
"תודה אמ . על הכל " יכול להיות שדמיינתי את זה אבל ראיתי שבריר של דימעה זולגת מעינה ממש לפני שיצאתי מהמכונית הכסופה של וטרקתי את הדלת אחרי .
ידעתי שאמבר לחצה על כפתור כל שאו בלוח המחוגים כי בדיוק כשהגעתי אל תה המטען הוא נפתח בקל נקישה .
"אני אעזור לך עם זה מיס לונה " אמר האדון ונעמד לידי . הוא אחז בשני המזוודות שלי והתקדם בכלילות לכיוון שער הברזל . סגרתי את תא המטען ורצתי למדרכה .
"להתראות אמבר " צעקתי בזמן שזו התניעה את המכונית והכלה כבר לנסוע .
דקה ארוכה עברה עד ששמעתי את קולו הצפצפני של האדון החתיך . "מיס לונה בית הספר הוא בכיוון הזה " הבטתי בו והוא חייך .
בחוסר חשק צעדתי לכיוונו .
"דרך אגב קוראים לי פיטר " הוא חייך וקרץ . ניסיתי לחייך אבל זה היה ככל הנראה ניסיון כושל ביותר כי הוא הפנה את מבטו במהירות .
שער הברזל נפתח ופיטר נכנס פנימה כשאני בעקבותיו . מה שראיתי מעבר לחומה היה עצום .
בית הספר היה ענק , והכוונה היא לבניין עצמו שלא לדבר על רחבת הדשב שהכיפה את הבניין והיער הצד המזרחי שלו .
"אמ .. פיטר איך זה שיש יער באמצע העיר ?" שאלתי כי השתיקה כבר העיקה עלי .
"את היער הזה שתלנו במתחם בית הספר בזמן שהוא נבנה , וזה היה לפני זמן רב , עד לפני העיר " בית הספר לא נראה לי עתיק כל כך לכן לא הבנתי את משמעות דבריו . "לונה , " הוא המשיך ונראה היה כאילו הרצין . " אני יודעה שזה בטח נורא קשה בשבילך לעבור לכאן אבל … תדעי שלמרות שזה לא בית כל הצוות משתדל שזה המקום יהיה חמים לפחות קצת וזו חצי נחמה" לפי דבריו זו נשמע כמו פנימייה לעבריניים צעירים אבל סבתא הבהירה לי שזו פנימייה יוקרתית , שזו הייתה הצבעה של אמא שלי שאלמד כאן .
"אני מבינה " אמרתי באיפוק .
הבטתי אל המרחק , לא רחוק ממני ישבו קבוצה של נערים על הדשה והתחממו השמש . אחד מהם ראה אותי לחש לחבריו משהו ולאחר מכן כל החבורה נעצה בי מבטים סקרנים .
בסדר , אז הם הולכים להיות החברים שלי או … האוייבים ….