השד בעל אלף הפנים פרק 1

*"תן לי יד," לחשה לו ברוך, "אף פעם לא תהיה לבד שוב."
הגשם שירד הרטיב את שיערה החלק, ועורה השחום כמעט ונעלם בחושך ששרר.
הוא הביט בה באהבה, אף פעם לא אהב כך בחייו.
ידה הפשוטה קראה אליו לאחוז בה, אך הוא כמו תמיד היסס ופחד.
"אני מצטער, אני רק אמשיך לפגוע בך, עדיף לך בלעדיי."
עיניה החומות החלו לדמוע, היא הסתכלה עליו בכאב, "מתי תבין, אתה שווה את כל זה, כל כך שווה." הוא נד בראשו לשלילה, הוא ידע שאין הוא שווה את כל הטוב שנתנה לו.
הוא לקח את ידה ונשק לה ארוכות, זוהי תהיה הפעם האחרונה שיפגשו.
הוא רכס את מעילו והסתובב, נעליו היו ספוגות מים ובוץ והוא החל ללכת כשלפתע קראה בשמו, הוא סובב את ראשו אליה, מחכה לעוד ניסיון שכנוע שיבוא.
"אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה?"
הוא חייך אליה וחשף גומות בלחייו, "גם אני אוהב אותך," אמר, והמשיך ללכת הרחק מאהבתם. *
הוא התעורר בבהלה, ידו שהייתה על החרב הורמה מיד במטרה להכות תוקף בלתי נראה.
שוב חלם עליה, הוא התיישב על המיטה, מנגב זיעה קרה ממצחו.
שיערו האדום נפרע מהשינה הטרופה והוא קם אל חדר השירותים בכדי לסדרו.
לא היה לו זמן להתקלח, עבודה רבה לפניו.
הוא התלבש במהירות ויצא מחדר בית המלון ששכר. הכוכב המחומש שצייר בפתח דלתו דהה מעט בעקבות הגשם שירד בלילה, הוא יצטרך לצייר אותו שוב לקראת הערב, הוא לא רוצה בצרות נוספות כרגע.
"היי" קרא אליו נער שעמד בפתח אחד החדרים הסמוכים, "יש לך אש אולי?."
ג'ון הביט בו בחשדנות, ריח מוזר היה לנער,
ריח של טלה צלוי מעורבב עם סוכריות מנטה.
הנער קרב אליו והמתין לג'ון שהוציא מצית מכיסו. כשהביט ג'ון לעיניו של הנער, שלח הנער את ידו ואחז בג'ון חזק.
"אל תנסה להתנגד ג'ון, צייד עלוב. שמע לעצתי ורד מהעניין, נסיך הצללים הוא לא לטיפולם של בני האנוש."
ג'ון הדף את הנער ושלף את חרבו, הנער צחק מעט, והתפוגג אל האוויר.
"לעזאזל," לחש ג'ון, והרים את המצית שנפלה לרצפה.