הרהורים (קטע מתוך "התגלות הקסם" שאני כותבת)

למה אתה לא מפחד?
אני דווקא כן.
אז למה אתה לא מתנהג ככה?
אני כן.
אתה אטום. אתה לא מרגיש. אתה משקר לעצמך. העולם מתהפך ברגע אחד קצר, ואתה מתנהג כאילו אתה חווה את זה על בסיס יומיומי. תמיד ידעת שהעולם הזה מסוכן, אבל עכשיו אתה גם יודע עד כמה. מפלצות, רוחות, אנשי-זאב, קוסמים, מכשפים, שדונים, ציידים, צוררים, גנבים, פושעים, מה יהיה? לא מטריד אותך?
מטריד?
שאתה לא יודע. כלומר, תמיד ידעת שאתה לא מכשף, תמיד ידעת שמשהו בך אחר, שונה, אבל היה לך נוח להאמין לזה כדי לא להתעסק בחיפוש אחר התשובה הנכונה. העדפת להקשיב לאלה שאמרו שהם יודעים.
אסור לסמוך על אף אחד.
לא. צריך לסמוך. על האנשים הנכונים.
אתה מבלבל אותי יותר מדי.
אני אתה, לא? אתה ואני, אף פעם לא היינו מובנים בצורה חד משמעית. לא לנו, לא לאף אחד.
אבל יש אחד שמבין. עכשיו.
די.
די למה?
די לדבר לעצמך.