הקסם השחור. (2)

העצים דהרו אליי במהירות, והרוח שרקה בכוח באוזניי, תוקפת אותי מכל הכיוונים. דקירות קור חדות דקרו אותי בכל גופי.
הגענו אל היער. היער היה מוקף בעצי אורן ירוקים, מעלינו ריחפו עורבים שחורים כלילה, הבטתי אל השמיים בעוד קורו מביט אל האדמה הרטובה מגשם. פתאום שמעתי צליל צחקוק עליז, כמו ילדה בת חמש הצוחקת מדגדוגים.
החלתי לעקוב אחרי צליל הצחקוק, לא בודקת אם קורו עוקב אחריי.
הגעתי לקרחת יער יחסית קטנה, ובין העצים, ראיתי זוג.. אנשים? לא האמנתי לעצמי. האם חוץ ממני ומקורו חיים עוד אנשים?
אחת מהן הייתה נמוכה, בערך בגובה של ילדה בת 10, והשני היה גבוה. היה קשה להבחין בצבע עיניהם, אך צבע שיערה של הילדה היה ברור – שיערה היה פזור, ועל ראשה בצבצו שני קוקיות קטנות. הצבע היה מעט בולט, שיערה היה בצבע כחול כהה, שהגיע עד מותניה. שיערו של הבן הזכיר צורה של להבה וצבע שיערו היה חום בהיר.
התקדמתי צעד אחד אל תוך קרחת היער, בשקט, כך שהם לא שמו לב.
אחר כך עוד צעד אחד קטנטן, חושבת אם באמת כדאי לעשות זאת.
פתאום הנערה הסתובבה, על פניה הייתה הבעת שמחה, עד שראתה אותי.
הבעת פניה הוחלפה בפחד אימים, והיא נגעה קלות בזרועו של הנער השני, מסמנת לו שאני פה.
"פאקס!" צעקה הנערה, הנער, ששמו התברר כ'פאקס' הסתובב במהירות, רץ לכיווני ושלח בעיטה לעבר פניי. התחמקתי בקלילות, מופתעת מיכולתי. הפעם הוא שלח אגרוף לבטני, חמקתי הצידה והוא מעד על האדמה. גבו עלה וירד, נושם באטיות.
אחרי כמה שניות, הוא הסתובב בפתאומיות ותקע את רגלו בין רגליי, נחבטתי באדמה הקשה, ואוזניי החלו מצטלצלות. ראשי פעם בכאב וכאב חד דקר את רגלי שוב ושוב.
שמעתי רעשים עמומים מבעד לצלצולים,
"פאקס.. מה עשית?" שמעתי את קולה של הנערה הנמוכה, היא נשמעה מודאגת.
אבל למה שתדאג לי? חבר שלה גם ככה כמעט ועילף אותי.
אנחה רדודה נשמעה, "שקט מינטו." אמר קולו של פאקס, "אם את רוצה לשרוד, תדבקי לדרך שלי."
אחרי כמה שניות שלא ענתה, הסקתי שהיא הנהנה לעברו.
"אבל פא -" רצתה לומר מינטו אך פאקס קטע אותה.
"בלי שום אבל, מינטו." לחש, "בשביל לשרוד, את צריכה להקריב כמה דברים."
שמעתי אנחת כניעה, ואחריה כמה צעדים לכיווני.
רציתי לזוז, אך לא הצלחתי. גופי היה כמו עופרת. כנראה שהייתי במצב עילפון, אך שמעתי הכל.
הרגשתי דקירת אצבע קלה בגבי, ואחריה כמה מלמולים שלא הבנתי.
"פאקס.." התחילה לומר, אך שוב עצרה. כנראה קטע אותה עם ידו.
"מינטו, די!" הוא נשמע עצבני.
שמעתי נהימה קלה, "תקשיב לי!" צרחה מינטו בהתחננות.
אחרי כמה שניות של שקט, הסכים.
"אז הנערה הזא -" היא לא הספיקה לסיים את המשפט ושמעתי צרחות, כולם של אותה אחת – מינטו.
צליל חרב נשלפת הושמע באוויר, ואחריה כמה צעקות קרב. האם קורו הגיע?
ניסיתי להזיז את זרועי, חשבתי שזה לא יעבוד, אך הצלחתי. הרחתי ריח חריף של דם.
ניסיתי לקום, אבל לא הצלחתי, יכולתי לראות את מינטו מתמוטטת על הרצפה בעיני רוחי, גורמת לקול חבטה חזק.
"למה עשית את זה?" שמעתי במעורפל את קולו של פאקס, ניתן היה לשמוע כי הוא מבוהל ביותר.
"כי.." שמעתי את קולו של קורו, הרגשתי הקלה, "רציתי להרוג מישהו." רטן קורו, צחקקתי, הוא בטח סדיסט או משהו כזה. אבל להרוג את מינטו?
היא נראית כמו ילדה בגיל 10.
"אתה צריך להתבייש לך!" צעק פאקס בעצבנות, ואז שמעתי חבטה קלה באדמה.
"ק..קו..רו..?" מלמלתי בלחש, באוזניי מילותיי נשמעו מעוותות, אך כנראה קורו הבין אותי.
"קלייר?" שמעתי את קולו של קורו, ואז כמה צעדים מהירים המתקרבים לעברי.
הרגשתי את ידו הקרה על זרועי, הופכת אותי על הגב. פקחתי את עיניי בזהירות. שיערו הלבן של קורו תפס את רוב מקומו של שדה ראייתי, עיניו הכחולות בהקו.
"סליחה, קלייר." מלמל קורו, וקם מעליי.