שלושת הקמעות-הקדמה+פרק ראשון

לפני שנים רבות שלט על העולם אדון הצללים.
האדון שלט ברוע ובאנוכיות, בעזרת שלושה קמעות, האחד ירוק כדשא, השני כחול כשמיים והשלישי אדום כדם.
אחרי כמה מאות שנים החליטו שלושה אדוני הקריסטל לעמוד מולו, ולנצח.
הקרב ארח נצח. משפחותיהם כבר הפסיקו להתפלל שיחזרו שלום.
אך כעבור שלוש שנים מת אדון הצללים ואדוני הקריסטל ניצחו.
הם לקחו לעצמם את האבנים. כל אבן לאדון. הם נשבעו שכאשר יוולד להם הילד הבכור הוא יקבל את הקמע וישמור עליו.
לאדון הראשון, שקיבל את האבן האדומה, נולדה תינוקת יפיהיפיה.
לתינוקת קראו מירבל והיא קיבלה את האבן כאשר הייתה בת שלושה חודשים. האדון נשבע לאישתו שהקמע יגן עליה מכל הרע שבעולם.
לאדון השני, שקיבל את הקמע הכחול, נולד בן חזק ושרירי.
לתינוק קראו סולט והוא קיבל את האבן ברגע שנולד. האדון סיפר לאישתו שהאבן היא המפתח לחיים ארוכים יותר.
האדון השלישי, שהיה בעצם גברת, נולדה בת פגה.
היא נולדה כה קטנה וכה חלשה. קראו לה מליסה. הגברת נתנה לה את הקמע מהרגע שהחלה ללכת.
היא סיפרה לבעלה כי האבן תשאיר אותה בריאה וחזקה כמו שהיא עכשיו.
כעבור כמה שנים שלושת הילדים היו גדולים וילדו ילדים משלהם.
מירבל ילדה את טומס שהיה חסון ובריא.
סולט ילד (לא באמת ילד) את ליליאה ילדה חזקה עם המון ביטחון.
ומליסה ילדה תאומים ; הראשונה (וזאת שקיבלה את הקמע) הולינה, והשני דמיאן. הם היו יפי תואר וחכמים.
כעבור כמה שנים מירבל וטומס, וסולט וליליאה נעלמו.
היחידים שנשארו היו משפחת דאנקן, מליסה, הולינה ודמיאן.

"הולי, דמיאן, תרדו למטה אני צריכה לדבר איתכם !!" צעקה אמם של התאומים, מליסה.
"אבל אמא אני באמצע משהו !!!" צעק דמיאן.
"דם תעזוב את המשחק ובוא למטה !!" קראה הולי ותפסה בצווארון חולצתו, והחלה לגרור אותו למטה.
"הול עזבי אותי !! אני יודע ללכת !!" צעק דמיאן ונאבק מאחיזתה של הולי.
היא הייתה חזקה יותר. היא הייתה זאתי שקיבלה את הכוחות.
"מה קרה אמא ?" שאלה הולי ועזבה את צווארונו של דמיאן.
"אנחנו עוברים דירה." אמרה מליסה ושתתה מספל התה שהונח לידה.
"בסדר מבחינתי" אמר דמיאן וטס בחזרה למשחק ההוידאו שלו.
"תארגן את המזוודה שלך במקום לשחק במשחקי וידאו !!" צעקה מליסה וניתקה את כבל המשחק מהחשמל.
"אוף בסדר…" נאנח דמיאן.
"לכי תעזרי לו מותק" לחשה מליסה להולי.
"אני באה לעזרור לך !!!" צעקה הולי וטסה על המדרגות במהירות.
"אולי פשוט תעשי איזה משהו עם הכוח שלך ונגמור ?" שאל דמיאן.
"אתה יודע שאסור להשתמש בהם למטרות אישיות" אמרה הולי.
"זה לא אישי." אמר דמיאן בתקווה.
"מספיק בשבילי" אמרה הולי והוציאה את הקמע הירוק והזוהר, שהיה תלוי על צווארה מחולצתה שהסתירה אותו.
הולי התרכזה כמה שניות והקמע החל לזהור. דמיאן אהב לצפות בה מפעילה את הקמע. הוא הסתכל מהופנט בקמע שהלך וזהר בהדרגה.
הולי עזבה את הקמע אך הוא נישאר תלוי באוויר.
כעבור כמה שניות הקמע איבד את זוהרו ונפל בחזרה על צווארה, נטול חיים.
חדרם היה מסודר להפליא ושתי מזוודות גדולות עמדו פתוחות לרווחה, ובתוכן כל הדברים שהיו בחדר שלהם, אפילו המיטות.
"אמא תשים לב שהמיטות שלנו בתוך המזוודה… והיא תבין שמדובר בקמע שלך…" אמר דמיאן בעצב.
"אז אנחנו נדאג שהיא לא תשים לב" אמרה הולי וזיק של שובבות ניצת בעיניה.
הדבר האהוב על הולי היה לעשות דברים בניגוד לחוקים.
דמיאן היה יותר זהיר ועשה תמיד הכל לפי החוקים. חוץ מהדברים שהולי גררה אותו לעשות. אומנם מה שהולי תמיד גרמה לו לעשות, היה מרגש, כיפי וחוויתי, הוא לא אהב להסתבך בצרות.
"הכל ארוז אמא" אמרה הולי בתמימות וירדה למטה בחזרה.
"יופי מותק את יכולה בינתיים להחזיר את המפתח של השכנים ?" שאלה מליסה בעייפות.
"בטח אמא" אמרה הולי וחטפה את המפתח מהשידה הירוקה.
-דפיקה בדלת-
"שלום הולינה. מה קרה חומד ?" אמרה השכנה החביבה שלהם, גברת לינדה אמרבל.
"אנחנו עוברים, אז באתי להחזיר לכם את המפתח שלכם" אמרה הולי במתיקות.
"או תודה מותק. תגידי הכרת את אחייני ? טומס ?" שאלה לינדה.
"לא גבירתי" ענתה הולי.
"תכירי זה טומס. טום תכיר זאת הולי" הכירה ביניהם לינדה ונכנסה לביתה.
"היי. " אמרה הולי.
"היי. " אמר טום.
"הולינה. אבל אתה יכול לקרוא לי בקיצור הולי" אמרה הולי.
"טומס. אבל את יכולה לקרוא לי בקיצור טום" אמר טום ושניהם צחקו.
"אז בן כמה אתה ?" שאלה הולי.
"16… ואת ?" שאל טום.
"גם" שיקרה הולי.
טום היה גבוה. אפילו יותר מהולי. שיערו היה בלונדיני ועיניו כחולות. הוא היה רזה ושרירי ולא לבש חולצה. הוא לבש מכנסיים אדומים ונראה כאילו הרגע קם משינה.
"אז איפה אתה לומד ?" שאלה הולי ושכחה למה באה פה בכלל.
"אני לא לומד… אני בחופשה כאן אצל דודים שלי…"אמר טום והסתכל לתוך עיניה הירוקות שהביטו בו.
"חברה שלך מסכימה לך לפלרטט עם אחרות ?" שאלה הולי בתקווה שיענה שאין לו חברה.
"אין לי חברה…" אמר טום. 'יייישש !!' חשבה הולי בליבה.
"והחבר שלך מסכים לך לפלרטט עם אחרים ?" אמר טום.
"אין לי חבר…" צחקה הולי.
"אז תגידי את רוצה ללכת לאנשהו ?" שאל טום.
"אני מעדיפה שנבלה בבית שלי או שלך" ציחקקה הולי.
"בטח מה שאת רוצה " חייך טום והזמין אותה לביתו.
"הייתי בבית הזה הרבה פעמים, אנחנו וגברת לינדה שכנים כבר 6 שנים" אמרה הולי.
"אז איך שלא היכרתי אותך עד עכשיו ?" חייך טום.
"כנראה לא זיהית" אמרה הולי.
"לא הגיוני. בטוח הייתי מזהה בחורה יפה כמוך" אמר טום וגרם להולי להסמיק.
טום התקרב לפניה.
'מה הוא בא ומנשק אותי ?! בקושי שלוש דקות אנחנו מכירים !!" כעסה הולי בליבה.
"מה אתה עושה ?!" שאלה הולי וצעדה אחורה.
"סליחה… אני מצטער לא התכוונ-" אמר טום ולא הספיק לסיים את המשפט.
"אנחנו מכירים בקושי שלוש דקות !!" אמרה הולי והביטה בעיניו העצובות.
"אני יודע… אני מצטער…" אמר טום.
"אוקיי אני סולחת… בואי נתחיל מההתחלה אוקיי ?" אמרה הולי.
"טוב… רוצה לצאת איתי ?" שאל טום את הולי וחייך.
"בטח לאן אתה רוצה ללכת ?" שאלה.
"אני לא מכיר כלכך את המקום, באלך לעשות לי סיור ?" שאל טום.
"בט-" הולי לא הצליחה לסיים את המשפט ומביתה נשמעה קריאה חזקה שמה.
"הולי !!!! בואי הביתה מיד !!!!! איפה את לכל הרוחות ?!?!" צעקה מליסה.
"אני מצטערת…. אני חייבת ללכת… נתראה אחר כך טוב ?" אמרה הולי וזרקה לו פתק עם שמה, ומספר הטלפון שלה.
"איפה היית גבירתי הצעירה ?!" שאלה מליסה בזעם.
דמיאן עמד בצד והביט איך כועסים על הולי. זה כמעט אחת הפעמים היחידות שהולי לא הכניסה אותו לאחת מהצרות שלה, והסתבכה לבד.
"החזרתי לשכנה את המפתח…" מימלה הולי.
"כן ?! רק את זה ?!" צעקה מליסה.
הולי ראתה מהחלון את טום מנופף לה לשלום.
דמיאן הבחין בטום המנופף לשלום, ובהולי המסמיקה.
הוא רץ למעלה לחדרם.
"כן אמא רק את זה…" אמרה הולי והחלה לעלות למעלה.
"חכי גבירתי הצעירה !! חשבת שתתחמקי מעונש ?!" צעקה מליסה.
"מה תעשי תקרקעי אותי ? " צחקה הולי.
"כן !!"בצעקה מליסה.
"אבל אנחנו נוסעים שכחת ?" הולי החניקה את צחוקה.
"כשנגיע לבית החדש את מקורקעת גבירתי !!!" אמרה מליסה אחרי שהתאוששה.
הולי הנהנה ועלתה למעלה.
"נו אז מי זה הבחור ?" שאל דמיאן והסתתר מאחורי המיטה. הכרית לא האחרה לבוא.
"לא עינינך !!" אמרה הולי וזרקה עליו כרית נוספת.
"עם לא תגידי, אני יספר לאמא שאת יוצאת עם מישהו שגדול ממך בשנתיים !!" אמר דמיאן.
"אתה לא תעז !" רתחה הולי.
"נסי אותי" צחק דמיאן.
"אוף בסדר אני יספר !" אמרה הולי והתישבה על המיטה.
דמיאן קפץ לידה.
"הוא האחיין של כיעורינדה (כך כינו דמיאן והולי את לינדה) והוא פשוט חלומי !!!"
"רגע איך אתה יודע שהוא גדול ממני בשנתיים ?" שאלה הולי והרימה גבה.
"אה… כי… אמ… " גימגם דמיאן.
"דבר אחי !!!" אמרה הולי וחיוך השובבות שלה חזר לתפקד.
"את זוכרת ששתלנו בכל בית מהשכנים שלנו את מכשירי הקשר האלה שמחוברים לטייפ שלך ?" שאל דמיאן. הולי הנהנה. "אז נכון אמרתי לך שהם לא עובדים ? אז הם כן עובדים… כבר מללפני שבוע גיליתי שהם כן עובדים…. ופשוט לא רציתי לגלות לך כדי שתקחי את זה ותעשי עם זה דברים רעים, כמו שאת עושה בדרך כלל…." אמר דמיאן והפעיל את הטייפ בשלט רחוק.
"אתה כזה … כזה… כזה… מעצבן !!!!!" צעקה הולי.
בגללו כל המשימה שהם עבדו עליה נכשלה.
"אתה שיקרת לי ?!" רתחה הולי. דמיאן מעולם לא שיקר.
"לא !! פשוט ביום שבו בדקנו את המכשירים, הם באמת לא עבדו אז זה לא נקרא לשקר !! ופשוט לפני שבוע כשגיליתי שהם כן עובדים, פשוט לא סיפרתי לך…. זה לא ששיקרתי, פשוט לא סיפרתי לך.."