הקוסמים הלא ידועים פרק 3 הגרסה המשופרת

פרק שלישי: הדלת המסתורית
"דלת! ברור! יש דלת קטנה ליד הספה בסלון!" אמרה מור. "נו, אז למה מחכים?! קדימה לסלון!" אמר אביב, אבל אלון הסתכל בו בהיסוס. "נראה לכם שזה אמיתי? מה אם מישהו עובד עלינו? אנחנו לא יודעים לאן זה מוביל וזה יכול להיות לא טוב…" אלון נראה כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי ולצרוח שהוא רוצה את אמא. "וואו, תירגע אלון הכל יהיה בסדר." אמר אביב. "טוב, אולי חוץ מזה שעובדים עלינו, ואז כל העולם ואחותו יצחקו עלינו." מריאן ומור הסתכלו עליו כועסות. "מה? טוב בסדר, בסדר, " הם הלכו בשתיקה לסלון. אלון בחן את אביב במבטו. עיניים כחולות, שיער חום המזדקר בקוצים מראשו, לבוש בחולצת טריקו פשוטה ומכנסי ברמודה. אלון תמיד חשב שאביב שחצן. מבטו של אלון נודד אל מריאן, ההפך הגמור מאביב. מריאן תמיד הייתה נחמדה אליי, חשב אלון. היא הייתה בעלת עיניים ירוקות מעושנות ושיער גלי ארוך ומלא ברק. ויש כמובן את מור, שהיא קצת יותר נחמדה מאביב. רק קצת. מור הייתה בעלת עיניים חומות כהות ושיער חלק שהגיע עד הכתפיים. אלון תמיד חשב שהוא לא שייך לחבורה הזאת. אבל בעיקר בזכות מריאן הוא יוצא איתם, מבלה וסובל את הירידות של אביב. "הנה זה." הם נכנסו לחדר קטן ועגול שהיה הסלון והסתכלו לכיוון שעליו הצביעה מור. ליד ספה גדולה ומרופדת, התייצבה דלת קטנה שבקעה מתוך הקיר בשיפוע. מור סיפרה: "תמיד כשאני שואלת את אמא שלי בשביל מה הדלת הזאת, היא מתחמקת ואומרת שפעם זה היה מחסן קטן. אבל אני לא מאמינה לה כי פעם אחת פתחתי את הדלת וראיתי מלא שחור." "מוזר." אמר אלון. "לאמא שלי יש את המפתח אבל אני לא יודעת איפה היא מחביאה אותו." לרגע סרר שקט בחדר עד שמור פלטה צרחה שגרמה לכולם לקפוץ. "אמאאאאאאא!!!!!!!" "מה? בדיוק התכוונתי לצאת לפגישת עבודה. קרה משהו?" ענתה אמא של מור מהחדר השני. "אפשר לקחת את המפתח לדלת הקטנה בסלון?" "אוי מור, אני לא רוצה שתעשי שטויות. את לא יודעת מה הולך שם! יש שם מלא עכברושים ועכבישים ועוד כל מיני חרקים שלא ראיתי מימיי. בבקשה אל תעשו בעיות. תתנהגו יפה. ביי!" קראה אמא של מור ויצאה מהבית. מה פתאום היא רוצה את המפתח? היא בכלל לא התעניינה בזה עד עכשיו. אני מקווה שהסוד לא יתגלה… חשבה אמה של מור בדרכה אל הדלת. "טוב, כנראה שנצטרך למצוא את המפתח לבד." הם הלכו לחדר של אמא של מור וסרקו בכל פינה. עבר המון זמן והמפתח לא נמצא. "אולי שמעת את אמא שלך אומרת משהו על המפתח, מור? אנחנו צריכים איזשהו רמז." אמר אלון ומור ניסתה להיזכר, "אני חושבת שפעם היא אמרה משהו כמו, 'המפתח לדלת נמצא היכן שהנמלים בונים להם מסתור' אבל אף פעם לא הבנתי מה זה אומר. אין לנו נמלים בבית!" אביב הסתכל במור במבט של מה-אני-עושה-פה-בכלל? והתיישב על המיטה שהייתה בחדר. "מקום מסתור… תחשבו איפה נמלים יכולות להסתתר," אמרה מריאן והתחילה שוב לחפש בכל החדר ללא מטרה. לפתע אביב קם, הגיע לנקודה אקראית בחדר, ובן רגע שלף את המפתח משום מקום. העיניים של כולם נפערו ומריאן צועקת, "מצאת את זה! איך ?" אביב מושך בכתפיו ואומר, "איפה עוד יש לנמלים להתחבא? רק מתחת לרצפה!" כולם מתקרבים ורואים מרצפת אחת שיצאה ממקומה. במקום המרצפת שרצו מלא נמלים. "אני פשוט לא מאמינה!" מור נתנה לאביב חיבוק ענקי. "זה החבר שלי!" אלון התעצבן והטיל ספק בכל העניין. "אני לא מבין למה אתם כל כך מתעקשים. זה חסר טעם!" התלונן אלון. "אויש, תהיה בשקט! עד שאני פותר משהו?" אמר אביב ואלון הסתכל על אביב במבט כועס. מריאן ניסתה להרגיע אותו בזמן שחצו מסדרון קצר בדרך לסלון. "אל תדאג, יהיה כיף! הרבה הרפתקאות יחכו לנו מאחורי הדלת הזאת. נדמה לי. חוץ מזה, תגיד לי, יש לך משהו יותר טוב לעשות?" אלון הניד את ראשו לשלילה, מסופק מעט. הם הגיעו לדלת נרגשים ואביב סובב את המפתח במנעול והדלת נפתחה.