הקוטלת פרק 6

"זה לא מעניין אותנו מה ידעת או לא!", צעק עלי גיבלי.
"תעזוב אותו", אמר שוב הזקן.
"אתה יודע טוב מאוד מה עשו לנו האלפים, ברטון", פנה גיבלי לזקן בכעס.
"אכן אני יודע", ענה ברטון.
"ואתה אומר לי להפסיק?!"
"תשתוק כבר!", צעק עליו המנהיג, "אתה מפריע לי לחשוב."
"סליחה, ת'רור, שאני מנסה להחזיר לאלפים על גמולם", אמר בלחש גיבלי.
הסבלנות של ת'רור פקעה. הוא בעט את גיבלי לקצה השני של החדר, ישר על כלי הנשק שלהם. "זה ילמד אותך לסתום את הפה", סינן ופנה אליי, "ואתה, מאיזו ממלכה באת?"
"משום ממלכה, אני מגורש", עניתי בפחד. ת'רור היה ממש כמו חיית פרא לא מרוסנת, ראיתי את שנאתו היוקדת לאלפים בעיניו.
ת'רור הותיר סכין קצרה מאחורי גבו. "אני ישאל שוב… מאיפה באת?"
"משום מקום", סיננתי, "פשוט טיילתי באזור".
"תורין!", צעק לכיוון הגמד השלישי שעד עכשיו עמד בשקט, "תביא לי את גלימת המשא שלו!"
תורין זרק לכיוונו את הגלימה. הוא סובב אותה כך שעמדה קרוב מאוד לפני.
"אתה רואה את זה?", שאל אותי והצביע על סמל המלכה לוקרציה, "זה אומר שיש לך שיוך".
"אני… אני גנבתי את זה…", ניסיתי לשקר. הייתי גרוע בלשקר.
"שקרן!" צעק בפניי, "אני אישית ראיתי אותך עונד את זה בכבוד בקרב בני האדם! לא רק שאתם האלפים בגדתם בנו הגמדים, אתה אישית בוגד גם באלפים ומצטרף לבני האדם?!"
הוא ירק בפני. לא ידעתי מה לומר.
"תחזירו לו את כיסוי העיניים", אמר ופנה להתיישב.
תורין שם את הכיסוי. הוא התעכב בכוונה. "אל תתייחס אליו, הוא פשוט נפגע מאוד מהאלפים, אני אדבר איתו", אמר וקשר את הכיסוי סביב עיניי.
"תודה", סיננתי.
"תרדים אותו", שמעתי את ת'רור אומר לפני שאחד מהגמדים גרם לעלפוני בשנית.