הקוטלת פרק 1

כוחותיו של אביליניון מתחילים לסגור עלינו.
לפתע ראיתי את הסוס של המלך מסתער קדימה, הוא נלחם בכל כוחו, שיסף את גרונות האויבים, הסוס שלו בטש ורטש כל מי שעמד בדרכו, זה העניק תקווה ללוחמים.
שאר הפרשים שהתמהמהו לרגע התעשתו והחלו לרכב אחרי המלך.
האויבים היו המומים, הם לא הבינו מה פגע בהם.
הפרשים פשוט חדרו ויצרו נתיב ישיר, המלך רכב ישר לליבה של גידראונור, ממלכת הרשע. הוא רצה להרוג את אביליניון בכוחות עצמו.
החיילים שלצידי החלו מפלסים את דרכיהם בנתיב הגופות שהפרשים השאירו. הצבא המבולבל של שר הרשע החל לסגת, ניסה לחזור בשביל להגן על מנהיגם, אך אנחנו גיבנו את מלכנו והלנו הורגים כל אויב שלפנינו.
אני הותרתי לשאר החיילים לעשות את זה.
אני רצתי בכל כוחו ובכל המהירות שהשריון הכבד של אבי נתן לי, רצתי בעקבות המלך, כל אויב שנקרה בדרכי הרגתי, הייתה לי מטרה אחת, לעזור למלך בקרב שלו.
הגעתי מהר מאוד לשדה הקרב המרכזי.
איך שהגעתי לשם ראיתי את כל הפרשים מתי על הרצפה.
המלך עצמו נמחץ תחת סוסו.
שר האופל אחד בידו את החפץ שנתן לו את כוחו, את חרב הכוח.
הקוטלת.
החרב הכי חזקה בכל ארצות הצפון.
החרב הייתה מלאת אנרגיה, הוא החל להתקרב אל המלך.
מיד רצתי להגן בגופי על המלך.
הדפתי את המכה הראשונה שהוא הנחית על המלך על המגן שלי, תוך כדי זינוק נועז שיד שמאל שלי מופנית לחרב.
המגן שלי התאדה.
אביליניון הפנה את תשומת ליבו אליי, הוא החל להתקדם לעבי.
מכה ראשונה, התחמקות הצידה.
מכה שנייה, הדיפה עם החרב, גם החרב נעלמה.
מזווית עיני ראיתי את החרב של המלך מונחת במרחק לא רב, מיד זינקתי אליה, תפסתי אותה ונעמדתי על רגליי.
אביליניון הדף אותי במכת כוח אפל לרצפה, הוא עמד לתקוע בי את חרבו, אך המלך הצליח לשלח בו חץ אל עבר רגלו.
שר האופל נפל על רגליו, מיד קמתי ואמרתי בכל כוחי: "אתה לא להרוג את המלך! אתה לא תשלט על העולם!"
"טיפש", השיב אביליניון בקולו השטני, "שום גבר לא יכול להרוג אותי!"
הורדתי את הקסדה וחשפתי את פרצופי ואמרתי בערמומיות, "אני לא גבר."
תקעתי את חרבי בכל כוחי בין עיניו השחורות של הרשע, לא היה שום דם, אביליניון פשוט התרסק לתוך עצמו, נשאב לתוך מקור הרשע של עצמו, החרב נשאבה איתו, השריד היחיד שלה הוא הניצב שמועתר בסמלו של המלך, דרקון נושף אש שמגן על טירת הנצח, הטירה שלו, של המלך.
אביליניון פשוט נעלם, מיד לקחתי את חרבו ורצתי אל המלך.
"את… את הצלת אותי", אמר בקושי.
"תירגע אדוני, אנחנו חייבים להוציא אותך מתחתיו של הסוס", אמרתי במהירות וניסיתי להזיז את הסוס המת.
"אני לא ישרוד… אני רוצה שאת תהיי המלכה הבאה, אין לי המשך, תעבירי את זה הלאה, אל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת",אמר ונמוג.
בפרץ אדרנלין אדיר הזזתי את הסוס והתחלתי לעשות לו הנשמה, זה לא עזר, הוא היה מת.
אנשים החלו להתקבץ סביבנו, חיילים רגילים, הם לא הבינו מה אישה עושה בשדה הקרב, בטח שלא רכונה מעל המלך המת.
ואז הם ראו אותה, את הקוטלת.
"היא רצחה אותו", החלו מלמולים בקהל.
"אני לא!" צעקתי בכל גרוני, "המלך מת על ידי שר האופל אביליניון, לא על ידי! אני הרגתי את שר האופל, לא את המלך!"
האנשים המפוחדים החלו להתמלא שנאה.
"את רצחת אותו!" הם צעקו והחלו להסתער סביבי.
הרגשתי איך החרב משכנעת אותם לעשות זאת, אז מיד תקעתי אותה באדמה והכרזתי: "חרב זו, אשר פעם הייתה שייכת לאביליניון, אדון האופל, שר הרשע, מלך הלילה, לא תהיה קיימת עוד! אביליניון סרודה מנום הדחשה תיעפיר!"
לאחר שדקלמתי את הלחש החרב פלטה קרן אפלה למרומי הרקיע, הצמידה את כולם לאדמה ונעלמה.
אני קיוויתי שהיא הושמדה.
אני לא ידע על זה כנראה בחיים.
לאחר שנמוגה השפעתה הרעה של החרב החיילים החלו להפקח, הם הכתירו אותי למלכתם.
——–
… הם הכתירו אותי למלכתם".
אני אהבתי לשמוע את הסיפור הזה על המלכה הלוחמת, שבעזות פנים ניצחה את הרוע והצילה את המין האנושי, לא משנה כמה גדול אני.