הקדמה לתחרות הסיפורים של יוטה
ה-10 בספטמבר היה היום בו הכל החל. השמיים הססגוניים של העיר נראו קודרים מתמיד, ואורות העיר הגדולה הבהבו ללא הפסק. אלכסנדה מלינגטון ישבה בחדרה שבדירתה הקטנה וצפתה בעירה מתנהגת מוזר.
לפתע כל קולות המכוניות נעצרו, האורות נכבו והעננים התרכזו בנקודה אחת מול חלונה.
היא לא ידעה מה הולך לקרות, אלוהים יודע שאם הייתה יודעת הייתה בורחת כבר מזמן למקום בו איש לא ידע מה היא, וכך גם היא לא תצטרך לגלות.
היא שמעה קולות בראשה שאומרים לה ללכת, להתקדם, משהו כמעט על טבעי משך אותה אל עבר העננים הללו, עד שמצאה את עצמה עומדת ברחוב כשראשה לעננים.
עיניה נעצמו ומולה נגלו פני אישה עם עיני פלדה, וגבר שימים שלמים נקבצו בשערו הם הסתכלו עליה בחיוך עצוב ואז כל אחד מהם שם ידו על לחיה, והכל נעלם.
תגובות (1)
וואו מדהים, רק דבר אחד, אני בן -__- לא נורא :)