הקדמה לסיפור-יצורי הלילה
היי! אני קלואי,אני בת 17 ואני מלכת השכבה של תיכון פולברוק שנמצא כמובן בפולברוק. כן,כן אני יודעת שאין לכם מושג איפה לעזאזל המקום הזה (איזה שהיא עיירה קטנה קרוב ללוס אנג'לס. מהסוג שהאנשים היחידים שמכירים אותה הם האנשים שגרים בה) ועד לפני שנתיים גם אני הייתי באה לפה רק פעם בשנה בפסח וגם זה רק כי אמא הכריחה אותי לבלות את כל חופשת הפסח שלי אצל סבתא. אבל סבתא מתה לפני שנתיים ואמא ואני עברנו לפה מחיפה כי לסבתא יש בית יותר גדול. והתאוריה הנסתרת שלי היא שאמא רק רצתה להתרחק כמה שאפשר מהמקום שבו התרחש הפיגוע שהרג את אבא שלי. אני לא ממש אוהבת לדבר על זה אבל כן,אבא שלי נהרג בפיגוע ואני עושה כל מה שאפשר כדי להדחיק. אז נחזור לנושא שלנו-בינתיים הכרתי המון חברים חדשים והפכתי למלכת השכבה ואני מצפה גם להיות מלכת הנשף שיהיה בסוף השנה(איזה מגניב זה נכון? יש להם כאן נשף!).
יש המון הבדלים בין ישראל לפה ואני לא בטוחה איזה מקום אני מעדיפה כי ההבדלים הם לאו דווקא טובים,אני פשוט אוהבת להתרכז בדברים טיפשיים כמו נשף וחופשת אביב(כן,פה קוראים לזה 'חופשת אביב' במקום חופש פסח,אבל הכוונה דומה) במקום לתת לגעגועים להשתלט עליי. אבל למרות שעבר די הרבה זמן מאז שעברנו לכאן אני עדיין מתגעגעת לטייל בפארק עם נוי,החברה-לשעבר-הכי-טובה-שלי והכלבה הסופר-מתוקה שלה. או ללכת לראות סרט בקניון עם חברים ואח הקטן שלי שנדחף לכל מקום.
אוקיי,מספיק עם כל הדיכי.
אם שכחתי להגיד מקודם-יש לי אח קטן,טוב לא כל כך קטן,יש לו יום הולדת 16 עוד שבוע ואני עדיין שוברת את הראש בשביל למצוא את המתנה הכי מדהימה שהוא יקבל אי-פעם ליום ההולדת,טוב בסדר השנייה הכי מדהימה כי הרי אי אפשר להתחרות בכדורגל שולחן שהוא קיבל לבר מצווה.
רואים?שוב דברים שטחיים ולא חשובים כי אני פשוט לא אוהבת להיות רצינית כל כך כל הזמן. כמו שכבר ציינתי,הכל כדי להדחיק…..
אוקיי אתם בטח משתעממים פה למוות בזמן שאני חופרת וחופרת על החיים הרגילים שלי. אז מה דעתכם שנדלג על כל הקטע הנורמלי והמשעמם ונעבור ישר לחלק הלא-נורמלי והכיפי?(בסדר תפסתם אותי,רוב הזמן כיפי אבל על החלק הלא-כל-כך-כיפי נדבר בהמשך…)
תגובות (4)
נחמד. אהבתי (:
תתחילי דחוף
נשמע מעניין תתחילי :)
אהבתיייייי (:
תתחיליייי