הצצה לספר "טפרים של שקרים"

"תשמעי גברת-פרצוף כחול אם את מתכוונת להשאיר אותי כאן אז זה לא יצליח לך," אמרתי כאשר אני מנסה להשתחרר מהרצועות שמחזיקות אותי, "למה מי יציל אותך? החברים שאין לך? האזרחים שבקושי מכירים אותך? תעשה לי טובה אף אחד לא מכיר אותך וכול ניו יורק חושבת שאתה מת בגלל שהחלטת להיעלם לפני שנתיים." היא אמרה כאשר היא מתניעה את הספינת חלל שלה,
"הטפרים שלי.." אמרתי וכיווצתי את ידי כדי שהטפרים יצאו, אבל דבר לא קרה.
"אתה יודע, אני עקבתי אחרייך במשך זמן מה. אולי תספר לי איך הטפרים שלך חזרו אלייך הרי אבא שלך הפך אותך לבן תמותה." היא אמרה והספינה החלה לטוס,
"חשבתי שעקבת אחריי." עקצתי,
"תתחיל לדבר." אמר שומר אחד והושיט לעברי מקל שחור, הקצה של המקל נגע בעורי וחשמל אותו. "תאמיני לי, העינויים שעברתי אצל גו הרבה יותר קשים ממה שאת מבקשת מהחיילים שלך לעשות." היא קמה מהכיסא והתקדמה אליי באיום,
"אתה צודק.." היא שלפה ציפורניים ארוכות ונעצה אותם באזור הריאות שלי, לרגע אחד הרגשתי מה זה להיות בן תמותה. הנשימה שלי עמדה לעצור,והייתי צריך לעשות משהו אבל לא יכולתי לזוז.
"אבל אני מבטיחה לך שתמות, לא על ידי, אלא על ידי אבי…" היא אמרה ושלפה את טפריה מהריאות שלי.
"מי.. זה… אבא.. שלך?" התנשפתי אחרי כול מילה,
"ת'אנוס." היא הכתה את פניי שוב והתעלפתי שוב.