הערפל. [2]

קייטל פקחה את עיניה, אור לבן סנוור את עיניה בחוזקה. איפה אני? שאלה את עצמה, אך היא ידעה שהיא אינה יודעת. עיניה הצטמצמו למראה האור הלבן. מה זה המקום הזה? שאלה בליבה.
היא קמה לישיבה, והביטה סביב, היא נמצאה בחדר קטן, עשוי כולו לבן, ונורה קטנה האירה את החדר באור לבנבן.
בחדר, לא היה שום רהיטים, רק היא על רצפת השיש הקרה והלבנה.
"איפה אני?" שאלה עכשיו בקול רם, מקווה שמישהו שומע אותה. אין מענה. היא קמה לעמידה, וחיפשה דלת, או חלון מוסתר, אבל החדר היה אטום לגמרי. היא נגעה בקירות במטרה למצוא אולי איזה כפתור סודי, כמו שראתה תמיד בסרטי המתח הללו.
היא חיפשה כמה דקות, אך לא מצאה דבר.
"מישהו שומע אותי?" שאלה, וקולה היה מלא בפחד, היא ניסתה להיזכר כיצד הגיעה לכאן, אך היא זכרה רק דבר אחד ויחיד, ערפל.
פיה נפער, אישוניה התרחבו. וגופה החל להיות קליל, עורה החוויר.
ערפל מבחיל החל להתקדם לעברה מקצוות החדר, מלחשש כמו נחש,
"לא.." לחשה בפחד, "לא," אמרה יותר בחוזקה, "לא!" היא צרחה,צרחה מקפיאת דם, הערפל נגע בכפות רגליה, עיניה התגלגלו בחוריהם, ונראה רק לובן בעיניה.

עיניו של ג'יי הסתנוורו מהאור הלבן. הוא נמצא בחדר לבן לגמרי, קטן, ואטום לחלוטין. שום דלתות או חלונות. מנורה קטנה האירה את החדר באור לבן.
"מה.. אני עושה פה?" שאל ג'יי, מודאג ומופחד במקצת.
הוא הביט סביב, אין שום רהיטים, לא מיטה, לא שולחן, אפילו לא כיסא. הוא קם על רגליו והחל מתנודד בחדר הקטן שלו. זה נראה כמו בית כלא, חשב לעצמו במרירות.
איך הגעתי לפה בכלל? אני לא זוכר.. כאב פילח את ראשו, וזיכרון עלה וצף מעל פני המים.
ערפל ירקרק, מתקדם לעבר קייטל.. היא מתמוטטת, הזיותיו, נמר בצבע כחול חושף אליו שיניים חדות. צמרמורת עברה בגבו, האם כל זה באמת קרה?
קייטל. איפה קייטל?
עיניו התרוצצו על פני החדר הלבן, הוא נצמד לקיר הקר, ונשען עליו.
נשמותיו הפכו רדודות, עיניו החלו להיעצם, "מה קורה לי? אני לא עייף.." לחש לעצמו בקול חרישי, מבולבל. ערפל ירוק מילא את החדר, ומילה אחת גרמה לו להתחיל להתעוות.
"קייטל."