העורב – פרק 2

זה היה יער חשוך, העצים היו כול כך גבוהים וגדולים, שהם סתמו את אור השמש. רק בחלקים מסוימים היו קרני אור קטנות.
האיש המשיך אחרי השביל הצהוב, ובנקודה מסוימת, היא הפסיקה.
נשמע רעש של תזוזה בין שיחים. האיש שלף את הלהב העגול, הסתכל סביב. ולפתע, שמע מאחוריו קול של ניפוץ מתכת. האיש הסתובב וזרק את הלהב במהירות. לא היה שם אף אחד.
"אתה יודע, אתה צריך להגיד תודה על זה" אמר מישהו מאחורי האיש.
הוא הסתובב, והוא ראה אדם עם שיער קוצני בלונדיני, שמחזיק שני חרבות. "שלום" הוא אמר וחייך.
האיש זרק את הלהב לכיוון האיש.
"וואו! נראה שמישהו פה על עצבים" אמר הבלונדיני וחמק בזריזות. הלהב חזרה לידו של האיש.
"תקשיב, אני לא באתי לפה כדי להילחם" אמר הבלונדיני.
האיש זרק שוב את הלהב.
הבלונדיני תפס אותו. "תגיד, מה יש לך?" הוא אמר כשהוא מרים גבה. אבל היה משהוא בלהב שהבלונדיני החזיק, הוא התנגד לו, והוא משך אותו לכיוון האיש. הבלונדיני עזב את הלהב.
"תקשיב, אני לא פה כדי להילחם. תראה, אפילו הרגתי את ה… רובוט-סנאי מה שזה לא היה פה, באמצע ניסיון להרוג אותך. אז בבקשה" הבלונדיני זרק את החרבות שלו לרצפה והרים את ידיו באוויר. "בוא נתחיל מחדש. שלום קוראים לי הארה. ולך?"
האיש לא ענה.
"אויש, נו, בבקשה, כמה קשה זה לומר לי את השם שלך?" הארה צחקק מעט.
"אין לי שם…" אמר האיש בשקט.
"א-אין שם? בטח שיש לך שם! לכולם יש שם" אמר הארה כשהוא מניף את ידיו לצדדים.
"אני פשוט לא זוכר כלום…" אמר האיש בשקט.
הארה נהיה רציני. "תגיד, מה קרה?"
האיש הסתכל על הארה, ואז הסתכל על הדרך ממנו הוא בא.

"וואו…" הארה אמר כשהוא רואה את הכפר ההרוס. "פלאוור ווד, הא? אז המקום הזה באמת קיים…!" אמר הארה כשהוא מסתכל סביב.
"מה זה…? 'יש אור באופל… ואופל באור… המטרה שלי תמיד היא לבחור… להיות הרע או להיות הטוב… אחרת אשלם את החוב…'?" אמר הארה כשהוא מסתכל על בסיס הפסל.
הארה הרים מעט את ראשו, והוא ראה את הפצצה. "אז ככה כול זה קרה…" הוא היה מופתע. הארה הסתכל לצד איפה שהאיש עמד, מסתכל על הפצצה.
"אתה לא יודע מי עשה את זה…?" הארה שאל.
"לא…" אמר האיש.
"אתה יודע, כשאני חושב על זה… האות B ו-B משתלבות בייחד" הארה צחקק. "זאת אומרת, 'ביי-ביי' או 'בו-בי', הא, רגע, יש לי אחד טוב! תקשיב… 'בו-בה'!" הארה התחיל לצחוק ממש חזק.
לפתע, האיש הרגיש משהוא מוזר, כאב לו הראש, הוא התחיל לזוז ולהתנועע במקום.
"אה… אדוני? אתה בסדר?" אמר הארה בדאגה.
האיש נפל על האדמה, מזיז את ראשו לכול הכיוונים, ולפתע הוא ראה משהו…

"זהו-זה, כולם! זהו-זה! אני השלמתי את עבודתי! ופה זה הולך להיגמר! הא-הא-הא! אתם פשוט לא מבינים! אף אחד מכם לא יבין!" צעק איש עם חיוך מטורף על הפנים, צוחק בכול רגע שניתן לו.
"אתם רואים את זה? את הכפתור הזה? הא-הא! אני הולך ללחוץ עליו! וזהו! כולכם! כולכם תתרחקו ממני! הא-הא-הא! תתרחקו ממני ודיי!" האיש צחק צחוק מטורף ולחץ על הכפתור. "מהיום! לא יישאר פה כלום! חוץ מהפצצה הזו! ואני, בומבה!" ולאחר מכן, התחיל האסון.

האיש התנשף.
"א-אדוני…? אתה בסדר?" אמר הארה כשהוא מחזיק בכתפו של האיש.
האיש הרים מעט את ראשו, מסתכל על הארה, הוא ראה אותו עם אור אפל בצבע שחור-סגלגל. הוא שלף במהירות את הלהב והתחיל לתקוף את הארה.
"אדוני!? מה ניכנס בך?!" הארה צעק בזמן שהוא מתחמק מהתקיפות של האיש. "אני לא פה כדי להילחם! אני פה כדי לעזור!" צעק הארה.
האיש הפסיק לתקוף. מתנשף.
"לעזאזל, אתה חתיכת בחור מוזר…" אמר הארה. "אבל, אני יודע שקשה לך אחרי מה שקרה פה. ואני פה כדי לעזור. אני עזור לך לתפוס את האיש שעשה את הדבר הזה לכפר שלך. ואני לא אהיה היחיד. תאמין לי, אני רוצה רק את הטוב בשבילך"
האיש הסתכל על הארה, הוא ראה את האור האפל נעלם, ובמקומו מופיע אותו אור לבן. הוא הנהן.
הארה התיישר "טוב, בוא נעשה ככה… קודם-כול, אני צריך שם בשבילך, כי אני לא יכול כול הזמן לקרוא לך 'אדוני' או 'בנאדם', אז… בוא נחליט שהשם שלך מעכשיו הוא… רייבן. אוקיי?"
האיש הנהן. "רייבן זה שם טוב…!"
"אוקיי, זה היה צעד אחד. הצעד השני תלוי בי" הארה שלף מכשיר קשר מהכיס שלו. "פרופסור, אני צריך את החבר'ה" והוא הכניס אותו בחזרה לכיס. "אוקיי! מוכן לצאת להרפתקאה?" אמר הארה עם חיוך.
רייבן הנהן.
"נו, בחייך! תן חיוך אחד. אחד קטן…!" הארה עודד את רייבן.
רייבן הסתכל סביב, ואז, חייך חיוך קטן.