העולם שמעבר.

"הפעם הניסוי יצליח!", מלמל לעצמו. פעמים רבות נכשל. הוא לא סבל אנשים ואת הדרך שבא התפתחו. הוא היה בטוח שאפשר להשתמש בטבע בצורה טובה יותר מאשר בכל האמצעים הקיימים עכשיו.
פיצוץ נשמע למרחקים. ענני עשן פעפעו מתוך ביתו ונסחפו עם הרוח לכיוון העיירה הקרובה.
*
טיפות דם טפטפו ממצחו של כריסטופר, מכתימות את חולצתו. הוא הצליח לפגוע לו בפצע ישן וכאוב. כמה היה רוצה לחזור לעבר ולשנות את מה שעשה, אפילו לקטוף בננות מהעץ אי אפשר בלי להסתכן במוות מחריד. אם לא מחשיבים את הסכנה בזה שצמח יחסל אותך סופית, יש גם עוד סכנה בנפילה מהצמחים הענקיים שגדלו מטעות אחת גדולה. פתאום, צרחה מקפיאת דם נשמעה ושערותיו סמרו מחרדה ודאגה.
הוא רץ לשביל עצי התפוחים האדומים. לפני שעה איזבל הודיעה שתהיה שם בניסיון להביא כמה תפוחים בשלים הביתה. ככל שהיה קרוב יותר הריח את הריח המתקתק של הפירות. צמחים ניסו לתפוס אותו, כמה צמחים אפילו שרטו את ידיו. ריח הדם התערבב עם ריח התפוחים החזק. הוא התקרב אל שלולית הדם שבהקה באדום בוהק, יתושים הסתובבו סביב גופת הילדה הצעירה, מפענחים איך למצוץ את דמה בדרך הנוחה ביותר.
בדחף רגעי הוא נעצר והתקרב בזהירות אליה, במוחו מתרוצצות אלפי מחשבות אפלות על דרכי מוות מעניינות שיכלה למות בהן. הוא הופתע לגלות שטיפות נוזלות על לחייו. גברים אמיתיים לא בוכים. הוא הכריח את עיניו להפסיק, להרגיש רחמים לא היו בלקסיקון שלו. כריסטופר לא יבזבז את נשמתה האבודה של בתו לשווא. עיניו שנראו שחורות באור השמש המסנוור, האירו באור רצחני. צמחים טיפסו על גופו הוא התרתח ולקח את הסכין שלו וחתך את הצמחים באכזריות.
זעם ויגון התלכדו בתודעתו וטיפסו במעלה גופו. כאב לו. ליבו פעם בחוזקה בחזה שלו, מאיים להתפרץ ולהתיז דם לכול עבר. מאיים להתפורר לחתיכות קטנות שלעולם לא ישובו.
ריח חריף התפזר באוויר , כריס שאף את האוויר המתובל בריח והשתעל בכבדות. האסתמה שלו גוברת עליו, על ריאותיו שוב. איפה המשאף שלי לעזאזל?
זה היה התקף חרדה . התקפי החרדה התחילו בילדותו. בגיל צעיר מאד עזבה אמו והוא לא ידע למה. הפעם האחרונה שראה אותה, הלכה לחפש אוכל בשבילם. ימים רבים חיכה לזה שתשוב, אך זה מעולם לא קרה. עכשיו הוא היה צריך לעצור את כל זה. זה יהיה קשה אבל הוא יעשה הכול . צריך לפגוע בלב כל הצמחים המוטנטיים האלה . איפה שהכול התחיל. בבקתה המרוסקת שלו. הייתה רק בעיה אחת , ככל שמתקרבים לשם, הצמחים נהיים יותר מסוכנים.
*
כשהגיע ללב היער, כמעט ולא נהרג. צמחים מחכים מכול עבר-כול מה שמעניין אותם זה לשחוט את גופו החסר ישע. חלחלה עברה בו.
על החיים ועל המוות. כריסטופר רץ ותקע את סכינו בלב היער.
הצמח פלט עליו רעל ירוק זרחני ששרף את גופו המסכן של כריס. "היי אבא" שמע קול מוכר. אז בסוף זאת לא הייתה גופתה המוטלת שם, חסרת חיים. הדבר האחרון ששמע היה צחוקה הצורם של הבת שלו, איזבל.