העולם הנסתר, העולם הנשבר.

כמה שחיכיתי, כמה שידעתי, כמה שציפיתי. העולם עצמו כבר הגיע לסופו ואני כאן בצד מסתכלת על הכול נשבר לאט לאט. האנשים כבר איבדו תקווה, וכולם רק מחכים למותם. אך האנשים שעדיין לא תקווה עזבו כדי לחפש דרך לסדר את הכול, להחזיר את כל החלקים השבורים של העולם. אנחנו קוראים להם 'האמיצים'. יש אגדה שמספרת שלכל דבר חי יש נשמה תאומה ונסתרת מכל עין, אפילו לעולם שלנו יש נשמה תאומה. יש כאלה שקוראים לזה יקום מקבל, יש כאלה שקוראים לזה עולם הרוחות, ויש כאלה שקוראים לזה שטויות. באחת מהגירסאות של האגדה, מסופר גם שילדה אחת מוצאת דרך לתקשר עם הנשמה התאומה שלה, ולגלות את העולם הנסתר. האגדה ממשיכה לספר עוד המון דברים, אבל יש כל כך הרבה גירסאות שאף אחד לא יודע איך הייתה האגדה בגירסא הראשונה שלה והמקורית. בגירסא אחרת של האגדה מסופר שבעולם הנסתר הדמיון שולט ואפשר לעשות כל מה שרוצים. עוד גירסא של האגדה גם מספרת הנשמות התאומות והעולם הנסתר נוצרו על ידי נשמה אחת של איש, מלפני מליון שנים. אבל כמובן, אלה רק אגדות, או זה מה שחשבתי עד עכשיו. בסוף האגדה, בכל גירסא, מסופר שיבוא היום בו העולם ישבר, ובכל גירסא איך שהוא מישהו או משהו מציל את העולם, חוץ מגירסא אחת, שבה העולם נשבר ואף אחד לא ניצל. 'האמיצים' מנסים להציל את העולם בעזרת האגדות האלה, כי הם מאמינים שזה יותר מסתם סיפורים. כל שאר האנשים חושבים עליהם כטיפשים חיוביים שסתם מחפשים תקווה. אני גם חשבתי שהם טיפשים מלאי תקווה, עד עכשיו. בזמן שהעולם התחיל להישבר הצלחתי לראות את מה שהפסקתי לראות במשך כל כך הרבה זמן. הזיכרונות שלי חזרו אליי ונזכרתי שוב בעולם הנסתר שפעם ראיתי. ידעתי שהכול אמיתי, הכול היה היסטוריה, כל האגדות. אני נזכרתי בזה שעברתי את הקטע הזה כל כך הרבה פעמים, שראיתי את סוף העולם כל כך הרבה פעמים וראיתי אותו ניצל באלפי דרכים שונות. נזכרתי שהזמן חזר על עצמו שוב ושוב ושוב, כי הסוף האמיתי עדיין לא הגיע. אבל עכשיו זה היה על אחריותי לעצור את הכול. הסוף הרע, והסוף האמיתי, איזה מהם אני אצליח להשיג לעולם הזה? מה שבטוח זה שאני כבר לא לבד. 'האמיצים' לצידי, ואני אמצא את הפיתרון, אני אמצא את הדרך להציל את העולם המתפורר הזה. לא בגלל שזה מה שהעולם מצפה ממני, אלא בגלל שאני לא רוצה לשכוח את העולם ההוא שוב, העולם הנסתר שכל כך אהבתי, מלא הדמיון, מלא הרפתקה, ומלא באנשים שאני גאה לקרוא 'משפחה' ו'חברים'. אני מצילה את העולם הזה כדי לא לשכוח את העולם ההוא, כי זו ההחלטה האנוכית שלי. אם אני אצליח או לא, זה כבר תלוי 'בו', בתאום שלי.