העולם האחר – פרק שתיים

זה קרה כל כך מהר , רגע אחד אני נופלת באוויר ושנייה אחרי זה אני נוחתת על משהו מוצק.
שיפשפתי את גבי הכואב באנחה כבדה והבטתי לאחור, מגלה נער לא כל כך שמח שוכב מתחתיי, בגדיו המפוארים מכוסים בחול.
"אני מצתער-!" מיהרתי להתנצל אך הוא דחף אותי ממנו באגרסיביות וזינק לעמידה, שומר על מרחק של כשלושה מטרים ממני.
"היי! זה היה די חצוף!"אמרתי בכעס , מתיישרת לעמידה.
"שתוק!" הוא פקד עליי "אתה יודע את מי אתה תקפת עכשיו?!" קולו היה מאיים, אך לא משהו שיפחיד אותי יותר מדי, כבר פגשתי אנשים כמוהו כאן.
"זאת היתה תאונה.." מלמלתי "ואני אישה!" הוא הרים גבה וחייך חיוך מלגלג.
"אתה? הבגדים שלך לא נשיים במיוחד. וחוץ מזה, החזה שלך שטוח מכדי שיהיה של אישה!" פערתי את עיניי בהלם, מגנה על חזי בזרועותיי מעיניים רעילות שכאלו.
"חתיכת סוטה! לאן אתה מסתכל?!-" השתתקתי באחת.
עיניו האפורות התמלאו ברקים, וחוטי חשמל כחולים הופיעו באוויר מסביבו לשבריר שנייה.
"היי היי! אין לי כוונה לחפש צרות!" חייכתי בלחץ.
יופי, עוד צרה שאין לי זמן או רצון להתעסק בה.
הוא חייך בהתנשאות וצעד צעד אחד לקראתי, מנער את החול מבגדיו.
"אתה באמת תתקיף אישה??" שאלתי ובניסיון אחרון הורדתי את הברדס, חושפת את פניי ושיערי הזהוב הארוך.
שבריר היסוס הופיע בעיניו והוא הביט בי כלא מאמין "ברצינות?" הברקים בעיניו נעלמו והוא נעמד מולי.
"לרגע חשבתי שאת יכולה לגרום לצרות, על מה חשבתי לעצמי.." כיווצתי את ידי ושילחתי אגרוף לפניו, שולחת אותו לחזרה לאדמה.
"חתיכת סוטה! איך אתה יכול לקרוא לעצמך גבר?!" הוא הביט בי בשקט מלמטה, ידו מכסה את האדמומיות שעל לחיו.
נעצתי בו מבט עצבני אחרון לפני שהסתובבתי, ממהרת ללכת מהמקום.
"אדוני! אתה בסדר?!" נשמע קול של ילדה מאחורי, לא טרחתי להסתובב לאחור, אך האטתי את קצב ההליכה כדי לשמוע את תשובתו.. יכול להיות שאני בצרות?
היה שקט לרגע עד שהוא המהם את תשובתו.
"כן.."
נשפתי את האוויר החוצה בהקלה ורצתי לכיוון החומות, זה היה יכול להיות הרבה יותר קל עם הייתי פשוט משתגרת לתוך העיר, אבל אז כנראה הרשויות היו תופסות אותי.