הספינה של טרטרוס. פרק 1

עמדנו על הסיפון, רועדות.
הופתעתי שמגי מחזיקה עוד את הספר שלה בידיה."תימצאו דרך כלשהי לחזור. אני דרך הספר עכשיו כי יש רק מקום אחד." לחשה ופתחה מיד את הספר המתפורר והרטוב. היא העבירה את הצבעותיה הדקות והרועדות על גבי הדף ומיהרה לנסות לקפוץ מהמהקה. "הקטנה בורחת!" הודיע הקפטן בקול מזלזל ותפס ביד של מגי. מגי לא אהבה את מגע האור המחוספס ונשחה את זרועו של הקפטן בלי רחמים וקפצה למים מיד כשאמרה מילה, מילים הבאות :Βοήθησέ με תעזור לי. כנראה המילה הקודמת היתה קסם. קסם תעזור לי. הקפטן ירק ואמר בקול רשמי: "אנו מגיעים לסירקוז!" כולם הריעו ורק אני ומולי נותרנו לבד קשורות למחצה. "איפה התושייה שלך?" שאלה מולי והתפתלה בנחישות. "איפה?" המשיכה,"טוב, אני מצילה את המצב." אמרה וזחלה לעבר שק תפוחי האדמה שהיה ריק כמעת. "איפה שיש תפוחי אדמה יש גם סכין לקילופה." אמרה בצחוק ובעוד ידיה קשורות מאחורי גבה, ניסתה למצוא את הסכין עם גב לשק. היא הזיעה ונשכה שפתיים וגם אמרה איי וישש כשמצאה את הסכין במעמקי השק. "ראית?" שאלה ואני התרשמתי. "וואו!" לחשתי וחייכתי, דווקא היה כיף יחסית למרות העובדה שחזרנו לעבר ואולי לא ממש לעבר ההגיוני. מולי סילקה את שערה הצידה בעזרת נשיפה והחלה לחתוך את החבלים שסביבה במהירות ואחר את שלי,מחייכת וגאה.
שתינו לא היינו קשורות אבל אנחנו כן היינו עייפיות, חוץ ממולי מה שמשאיר אותי עייפה לבד.
מולי החלה לזחול למהקה שממנו קפצה מגי הבוגדת ובגדיה נרטבו במים שעל הסיפון. "שליחי המלך קושרים בנות במצוקה!" מלמלה. מולי רמזה לי לבוא גם ואני פשוט רצתי מהר אליה והתיישבנו. ובאמת מזל שהתיישבנו כי פתאום נגחה בנו ספינה. לא סתם הספינה היתה של שודדים. "מלכת הטרטרוס" כתוב היה באותיות זהב על הספינה ותקפו אותנו.