הסיפור של אמא – פרק 2

עברה לה שנה שלמה. בילי עברה המון חוויות עם הפיה,אך לא שכחה שאין לה חברה.
ואז בילי זעקה זעקה גדולה ומרירה:
"הו אלוהים! למה אני קוללתי . רק אני בודדה ומרירה בעולם שכזה,עשה שתהיה לי חברה."
הפיה שמעה,אבל לא התייחסה.
ואז לאחר שבוע באה מישהי יפה ורזה.ההפך מבילי.
פתאום שמעה בילי קול של דריכת הרגל על העשבים.
"אולי אלוהים הציל אותי…אני מקווה!" לחשה לעצמה בילי.
"היי.נעים מאוד" זו הייתה בילי.היא הפתיעה אותה.
"היי..אני דניאל,אבל תקראי לי דני.מה שמך?"
בילי: "שם יפה.קוראים לי בילי.אני מכוערת ושמנה כפי שאת רואה.מה שאת לא רואה..אין לי חברות."
"אוף!למה אמרתי לידה..עכשיו היא תברח ממני…יופי לי!" אמרה בליבה ליבי.
דניאל: "זה בסדר,תהיי שמנה מכוערת..האופי חשוב.אגב,עכשיו יש לך." חייכה ואמרה.
בילי: "מה יש לי?" שאלה וכמובן שידעה שמדובר בחברה.
דניאל: "או,את גם מצחיקה.חח את מעניינת את יודעת? ברור שחברה!" צחקקה.
בילי: "חח." שתפה איתה פעולה.
דניאל: "היי את גרה פה בסביבה?"
בילי: "כן ואת?"
דניאל: "כן.זה מעולה כי נוכל להיפגש הרבה..אגב,מחר אני הולכת לסרט את תוכלי לבוא איתי.את רוצה? אבל קודם תשאלי את אמא שלך." אמרה.
בילי: "כן אני רוצה.זה בסדר,אני רוצה ואני יכולה.אמא שלי מסכימה." אמרה.
אמא של בילי היא אמא חורגת,בעצם אמא לא רגילה.היא הייתה איתה קשה מאוד,במיוחד מאז שאביה של בילי מת.
בילי הזילה דמעה בליל לשים לב אפילו,כי נזכרה באביה,בחייה הטובים.שאז..היו לה חברים.
דניאל: "בילי?בילי? את בסדר?" דאגה דניאל.
בילי: מה?מה? כן! כן אני בסדר! סליחה נזכרתי באבי..הוא מת." אמרה ושמרה דמעה.
יאללה כמה תגובות וממשיכה ;]