הסוד שבכוח- פרק ארבע

האנה ישבה על הספסל החדש שבחצרה, משחקת קלות בשרשרת שעל צווארה.
האנה לא ציפתה שמישהו יבוא ויבקר אותה, במיוחד לא עכשיו ובטח שלא בביתה הנמצא רחוק מהכל. היא במהירות הפעילה את כוחה על האיש שהתקדם לכיוונה במהירות ובתוך כמה שניות כבר ידעה את הכל על עברו של האיש העונה לשם ניקו.
"האנה מלוקס? האנה?" האיש צעק והיא התקדמה במהירות לכיוונו.
"ניקו," היא חייכה והוא סרק את כולה. זה מוזר שעם כוח כמו שלה היא יכולה להרגיש כאילו היא מכירה את האנשים כל חייהם. טוב, אולי זה חלקית נכון.
"האנה." ניקו אמר וחיוך עלה על פניו, הוא ידע שאותה יהיה כל לשכנע.
"אני צריך ש-" ניקו החל לומר אך היא קטעה אותו.
"אני יודעת, ובשמחה, אני אשמח לעזור לך ולבתך ביאטריס." היא חייכה חיוך ענקי וניקו פער את עיניו, הוא שמח אבל משהו הרגיש לו מוזר שזה הלך כל כך חלק, הוא רגיל לנאומים.
"וואו," ניקו אמר וניער את ראשו, "את בהחלט יכולה לשלוט בכוח שלך ושל השרשרת." הוא צחק, "ההורים שלך, נמצאים?" הוא שאל והאנה ניערה את ראשה
"לא." היא אמרה בקלילות. היא שמחה מהמחשבה שסוף כל סוף ייצא לה להכיר אנשים עם כוחות כמו שלה.
"אה.. או.קיי, " ניקו מלמל. "עם הכוחות שלך אני מבין שאת יודעת איפה צריכים להיפגש בעוד כמה ימים." ניקו ספק אמר ספק שאל.
האנה עצמה את עינייה ולחצה עם כף ידה על השרשרת, בנסיון לראות את עברו של ניקו אומר אייפה נפגשים, אבל כלום, השרשרת לא הראתה לה כלום. וכשהיא חשבה על זה גם את פרצופם של הנערים האחרים היא לא יכלה לראות.
"לא," היא קימטה את גבותייה בבלבול, אף פעם זה לא קרה לה, "אני לא יכולה לראות. גם לא את הפרצופים של הנערים האחרים." היא אמרה במן אכזבה.
"אל דאגה," ניקו חייך והוציא את הפתק שהכין עם הכתובת שהכין כבר מראש מתוך כיסו. "זאת הכתובת, השעה והיום. מקווה לראות אותך שם האנה." הוא חייך והתקדם במהירות לכיוון מכוניתו.