הסוד-פרק 6-קסם (סליחה על האיחור)

אירלד והשדון המשיכו בשביל הדמיוני שצירו לעצמם בראש, היער השתנה לצבעים עמוקים יותר של ירוק וסגול. פרחים וחיות משונות טיפסו על העצים ופרחים מקסימים ביצבצו מכל פינה, אירלד קטף אחד מהם. פרח סגול וקטן עם עלי קוטרת צהבהבים, ריח של תה. זרדים התנפצו מתחת לכובדו של אירלד והשדון זימזם מנגינה שהוא לא הכיר, השמש עמדה באמצע השמיים והחלה לרדת מטה.
“איפה אנחנו מתכוונים לישון?” שאל אירלד תוך כדי שהתכופף מתחת לעץ כבד שנפל, השדון פשוט עופף מעליו בקלות
“על עץ, מתחת לאדמה, להכין מחסה. אינני יודע מכיוון שאפשרויות יש אינספור” אמר השדון ואירלד גלגל את עיניו, אולי יצליחו למצוא מערה או עץ קל לטיפוס שיבטיח שאירלד לא יצנח למותו בשנתו.
מעיל העור של אירלד נהיה בלוי יותר ויותר כאשר נשרט מזרדים וענפים מתים, ושכבה של אבק דרכים נאגר על כתפיו. קולות היער נדמו ונראה שהחיות בתרדמה משונה, אירלד ניסה להאזין במיטב יכולתו ושום שאון או חרש נשמע. רק העלים שהתנדנדו מצמרות העצים כנגד הרוח, נראה שהזמן עצר מלכת.
“היער תמיד היה ככה?” שאל אירלד וכחכך בגרונו, הוא התחיל לחוש צמא.
“לבני אדם, אולי. לשדונים וליצורים אחרים הזמן עובר מהר, ואחרי הכל היער הזה הוא הבית שלנו ואיננו רגילים לשום דבר אך ממקום זה” זמזם השדון כאשר כנפיו הקטנות הודפות באוויר, אירלד הרגיש שהיה חייב ללמוד עוד על מקום זה. אך אירלד לא התמהמה במחשבתו המוזרה זמן רב, בסופו של דבר הוא והשדון המשיכו. אירלד הוציא את פגיונו מהנדן ובחן את המתכת יותר טוב, השדון התעניין בחפץ המוזר, עיניו הקטנות עקבו אחרי אצבעותיו של אירלד כשהם בוחנות את החדות של הלהב.
“מה זה” בולד פלט לבסוף
“זה…. פגיון, נשק” ענה אירלד, איך הוא יוכל להסביר מהו נשק?
“מה השימוש שלו” זמזמם השדון ועף מצד לצד, ממשיך לבחון את הפריט המוזר.
“לגונן על עצמך, אתה יודע, מערפילים ואויבים שונים” השדון נראה קצת מבולבל, כמה משונה המצב נראה.
“אתם מגוננים עם דברים חומריים? אין לכם קסם?” שאל בולד כמובן מאליו, קסם. אירלד רק שמע על קסם של שדונים ועל הפלאות שלהם. מאלכימיה עד לאומנות האופל קסמים יכלו להיות שימושיים ביותר לכמעט כל מצב, בני אדם לא ידעו איך להשתמש בכוח הנסתר שלהם. אך בודדים שבילו את כל חייהם בפיצוח הסוד הצליחו להצית את הפתיל, כל השאר מתו. נראה שבולד יצא מאוד מבולבל מהעניין, הוא לא רגיל לראות בני אדם ולהסביר לו את המסובכות של החיים תהיה מטלה משעממת ובלתי אפשרית.
בולד הקיש בידיו והאוויר נטען באנרגיה, הפגיון של אירלד הרגיש חם תחת אצבעותיו וידיו התחילו להזיע. לפתע החרב פרצה בלהבה כתומה טהורה, הלהבה עטפה את הפגיון ולא נראה שהלהב מתחמם, ידו של אירלד הייתה דבוקה לנדן החמים והוא לא האמין למראה עיניו. לאחר כמה שניות אירלד התלהב מהפעלול שבולד השתמש ונופף את החרב לכיוונים שונים, דוקר ומשסף את האוויר. הלהבה עקבה אחרי הלהב וגצים נורו מהחוד כאשר הפגיון התנגש בחפץ מוצק. בולד צחקק והרגיש גאה בעצמו.
“זה עוד קסם בסיסי, האש עצמה כמעט לא חמה, אולי צורבת קצת.”
“קסם בסיסי? זה מדהים, עם זה קסם בסיסי אני לא יוכל לדמיין מה הקסם יוכל לעשות עם חתיכת המתכת הזאת” פלט אירלד והתנשף כאשר הסתובב בתנועות חדות ושיסף את האוויר עם הפגיון שלו, הוא פלט תרועת ניצחון כאשר הוא שיסף ענף שנהפך לאפר לפני שפגע ברצפה. לגמרי מדהים חשב לעצמו, אירלד הכניס את הפגיון בחזרה לנדן והופתע לגלות שהלהבה נכבתה כשבאה במגע עם העץ הקר. אירלד הסתכל סביבו וראה שהיער שונה לגמרי עכשיו, עצים אדומים וצמחים סגולים וארגמניים כיסו את הרצפה וצמרות העצים היו שורצים בציפורים משונים וקריאות של חרקים שונים נשמעו מלמעלה. אירלד לא הרגיש במצב רוח מדוכדך, למעשה רוח של שמחה מלאה אותו משום מה. הוא פצח בזמזום קצר והשדון הצטרף, היה בזה משהו מנחם. למרות שבזווית עינו של אירלד הוא הרגיש נוכחות מוזרה, נוכחות שטרדה אותו רבות. הוא התחיל להילחץ ונראה שהשדון הבין זאת.
“עם זה זאב, או ערפיל, עמוד במקום” סינן השדון בלחישה דקה, אירלד עמד זקוף וידיו צמודות לנדנו ולידית הקרה של הפגיון. עלים התרשרשו וחץ התעופף היישר לעינו של אירלד, במאית השנייה השדון עצר את החץ באוויר והשליך אותו הצידה בנפנוף אצבע, לאירלד לא היה זמן להתפעל. לרוץ.