הסוד-פרק 16- זהב וכסף.

השמש הצעירה עדיין צעדה בשבילה היומי בשמיים, אירלד הסתכל לרקיע וכל מה שראה היו עצים ירוקים וזקורים. המנהיג צעק פקודות מדי פעם ונערים נמרצים במדים מלוכלכים התרוצצו בין הקרון לבין בתים בכפר. הבזיזה עמדה להיגמר, וס הייתה ישובה ליד אירלד מאז שהתחיל להשחיז את פגיונו. ראשה שעון כנגד כתפו, שניהם לא קיבלו מספיק שינה ואילרד הרגיש כיצד עיניו מסרבות להישאר פקוחות. הוא שמע נשיפות חלושות מצד וס ושמח שהיא יכולה להירדם בשאון כזה. לאחר כמה דקות מהירות של השחזה אירלד התבונן כאשר המלומד העליון התקדם לקראת הקרון, הליכתו הייתה כהליכה של זקן וגבו היה כפוף מעט. מפיץ העשן שלו נגרר ברצפה ברעש לחישה אלים. המלומד היה לבוש בלבן וירוק, גלימה ארוכה שנגררה ברצפה כמו מפזר העשן שלו, הזקן נתמך במתלמד צעיר בעל שיער אדום בעל ברדס ירוק כהה ומגפי עור. כשהזקן הגיע לקרון אירלד היה יכול לשמוע את קולו הנמוך והפלא שאינו נשמע כמו זקן רגיל מהכפר, “תודה קלרנס, אתה יכול לחזור לפצועים" המתלמד ששמו היה קלרנס השתחווה מעט והודה למלומד על הדרך לפני שעשה את דרכו בחזרה לפצועים, המלומד התחיל לחפש דבר מה בקרון. ידיו המשקשקות עוברות על חפצים ובקבוקי זכוכית, קול נפץ חלוש נשמע ואחריו קללה שקטה. אירלד התרומם והכניס את הפגיון בחזרה לנדנו, הוא השעין את וס בזהירות על קיר העץ של הקרון וקיווה שלא העיר אותה, הזקן החביב הבחין בו. “או תודה לאל, בחור צעיר התוכל לעזור לי? איני במיטב בריאותי ואני חושש שראייתי מדרדרת כל יום שעובר" אירלד הנהן בקצרות והתמקם ליד המלומד, הוא הפיץ ריח חלוש של ורדים ומדיו התעופפו ברוח הקלה. “אתה יכול לראות בקבוקון קטן וחומר ירוק בתוכו? לאחד מהמטופלים הזדהם הפצע, מצאתי את התולעים אך אני מפחד שהוא לא ישרוד זמן רב בלי משחה איכותית.” אירלד סקר את תוך הקרון בזריזות והבחין בבקבוק קטן ובוהק בצדו השמאלי של הקרון, נח על צידו מעל שק והחומר הירקרק נע לאיטו בתוכו. אירלד הוציא את הבקבוק והראה אותו למלומד, המלומד התבונן בבקבוקון בפרצוף חסר הבעה ולאחר מכן הנהן וחייך מעט. חיוכו המהיר גרם לפרצופו להיראות מקומט יותר, “בחיי, בחיים לא הייתי מוצא את זה. תבורך ילד" לאירלד היה את הדחף הישן לנעוץ בו את העובדה שאינו ילד, אך במקום שמננו הוא בא הוא למד לתת כבוד לזקנים באשר הם, אירלד היה בספק שאפילו ישרוד מספיק זמן כדי ששיערו הארוך והשחור יוכל להלבין. הזקנים בכפר בדרך כלל התמקמו במועצת הכפר או שחיו בבתים הטובים ביותר בכפר, גילם הביא חוכמה ותבונה, ולכן אסור היה לפקפק בהם. הזקן דשדש באיטיות לכיוון הפצועים כשסכין ננעצה בקרון, כמה סנטימטרים מכתפו של אירלד. אירלד חיפש את המקור אך כל מה שמצא היה אותו נוף כפרי, “סליחה, נראה לי שזה שלי" קול חלוש אמר, שיערות רכות וצהובות חיכחו את אירלד בעורפו. אירלד הסתובב במהרה ושלף את פגיונו, מולו נעמד אדם בגילו. אולי קצת מבוגר ממנו. שיערו היה ארוך והתאסף בצמה על כתפו השמאלית, הוא לא לבש שריון או בגדים רגילים. גלימה דקיקה וחומה כיסתה את גופו ואירלד לא ידע מה לבש מתחתיה, הזר הושיט את ידו קדימה. “אלוהים, לא רציתי להבהיל אותך. אני ממליץ לך להוריד את להבך, הדבר הזה נראה חד.” אירלד עיווה את פרצופו והחליק את הפגיון בחזרה לנדנו "חד יותר ממה שנראה לך, הסכין הזו הייתה יכולה לפגוע בי" הנער צחקק קצרות ושלח את ידו לקצוות גלימתו. כשהסית את גלימתו לצדדים אירלד ראה מה הסתיר, סכיני זריקה היו קשורים בנדנים קטנים וברצועות עור לכל חלק בשריון העור השחור שלו. הנער שלף פגיון כסוף בלחישה רכה מנדנו "אוי, אלה? אלה ילדי. אין לך מה לדאוג מהם, הם לא נושכים. לפחות לא מי שאני אומר להם" הוא החליק את הסכין בחזרה לנדנו ושלף את הסכין הנעוץ בקרון בחריקת קרשים יבשים חלושה. פניו היו כה קרובים לאירלד עד שהיה יכול להריח ניחוח ורדים חלוש מעורו. “אל תסמיק לי עכשיו, אני יכול להיות מקסים כשאני רוצה" אירלד לא שם לב לחום שבוקע מלחייו, אירלד שלף את פגיונו ודחף את הנער החצוף לאחור. מניף את פגיונו קדימה. “אני לא יודע מה המשחק שלך, אבל לא מעניין אותי בדיוק מה אתה רוצה. תתרחק ממני" הנער ציחקק מעט ואז פרצופו עטה הבעה רצינית ביותר, “אתה אולי חושב שאתה קשוח, אירלד. ואני מודה שיש אנשים שמפחדים ממך, מה שעשית לג'ורי בזירה. לא נעים, אבל אתה חושב שכולנו טיפשים נכון? אחרי הקרב אני מצאתי שדון קטן ותשוש על האדמה, מזל שלא דרכתי עליו. בכל מקרה, אתה רואה, השדונים הם לא טיפוסים משקרים. הוא אמר שהוא עזר לך להרוג את ג'ורי, ולמרות שאני בטוח שאתה יכול להשתמש בלהב שלך חמישה סכינים יחוררו את גופך לפני שתספיק לגעת בי. אז בבקשה, עמדתך לא מאפשרת לך לכעוס" אירלד נסג לאחור, בולד סיפר מה שקרה? איפה הוא עכשיו?. אבל ברגע זה אירלד רק חשב על מה שיקרה אם כולם יגלו שהוא חלש, המנהיג יהרוג אותו על השקר… ואז הוא בחיים לא יוכל להגיע לקינדרה. אירלד בלע את הרוק שהצטבר לו בפה, הוא החזיר את פגיונו בחזרה לנדן. הוא שמע קולות מוזרים מאחוריו, נראה שווס התעוררה, היא קמה לעד וגירדה את עיניה.
"מה קורה פה אירלד?” היא שאלה, חצי מנומנמת. היא הסתכלה על הנער זהוב השיער.
"אני רואה שהידידה הקטנה שלך התעוררה, מצטער על ההפרעה יקירתי. לי ולאירלד הייתה שיחה קצרה" הוא חייך חיוך ממזרי, משחק עם פגיונו ביד אחת. מסובב אותו באוויר ותופס כל פעם. “הצעתי לאירלד שלנו פה עסקה קטנה, ששנינו ניצא מורווחים ממנה" הוא הסתכל לצדדים ומאחוריו והמשיך את דבריו "אתם תעזרו לי לבגוד במנהיג, אני לא סובל את הבן זונה הזה. הוא חושב שהוא האלפה של החבורה העלובה שלו כאן אבל הוא מתבלבל עמוקות. כשאנחנו נצעד אל טירת פיירפול ה"נטושה" אני ידאג לשלוח מכתב ללורד ריין ביונה. אני צייד ראשים אתם רואים, ואנשים משלמים כסף טוב על הראש הממזרי שלו. כשלורד ריין יקבל את המכתב הוא ישלח אבירים משלו להגן על הטירה, וזה בלתי נמנע שלא ניפגש איתם בקרב. בלהט הקרב אף אחד לא ישים לב אם אני יזרוק כמה סכינים על הבריון הזה. אני לא חושב שהם יהרגו אותו, אלה אם כן אני יפגע בצוואר. אבל אני לא עד כדי כך טוב, תהיו לידו אירלד. תסיימו אותו. ואתם תקבלו שליש מהרווחים, אם אתם מסרבים. אני ידאג שכולם ידעו מה שבאמת הלך בזירה זאתי, וכולם יאמינו. אתה לא נראה כמו לוחם מיומן גם ככה" אירלד חשק שיניים, הממזר המתועב הזה. אם הוא לא יסכים הוא טוב כמת, ווס לא יכולה להסתדר לבד. אקדח הקשת עדיין היה בחגורתו, טעון. הוא שלח את ידו כדי לאחוז באדקח. הנער ניענע את ראשו וצחק, “אתה טיפוס עקשן, נכון?” במהירות בזק סכין אחת עפה לקראת ידו של אירלד ושרטה את כף ידו, כאב חד ומהיר הבזיק ואירלד שלח את ידו אחורה. איך הוא עשה את זה? ווס שעטה קדימה, רובה הקשת שלה מכוון קדימה כבר. בתנועה אחת מהירה הנער היה מספיק קרוב אליה עד שהוא כמעט נושק לה, סכין כסופה שורטת את צווארה. “בבקשה, אל תרגישי צורך להגן עליו. להרוג אותך יהיה כזה בזבוז" ידו החליקה לחזה של ווס, והיא חשקה שיניים. היא זעה מעט אך הסכין של הנער הייתה לחוצה לצוואר שלה כל כך חזק עד שתזוזה חזקה הייתה משספת לה את הגרון. “כזה בזבוז…” אמר הנער ושיחרר את ווס מאחיזתו, ווס מעדה לאחור והתנשמה בכבדות.
"תחשבו על ההצאה שלי חברים, אני עומד במילתי.” הצעיר הפנה את גבו וגלימתו הסגלגלה התעופפה באוויר בחינניות כאשר הוא עזב את אירלד ווס. אחרי החלפת מבטים שאישרה ששנינו לא בוטחים בו. נשמעה תרועת קרן, אירלד ווס הביטו בבלבול כאשר קולו הצורם של המנהיג נשמע, “כולם לעלות על הסוסים, יוצאים בעוד חמש דקות. מי שנשאר מאחור יירקב בחור הזה.” אירלד הנהן לעצמו ולקח את ווס איתו לכיוון האורוות, למזלו ניתן לו סוס ווס הייתה צריכה לרכוב איתו. הסוס היה חום ועיניו שחורת כמו הלילה, השיירה של הקרונות התחילה לנוע. אירלד ראה את הנער עם השיער הזהוב מדבר וצוחק עם אחת ממשרתיו של המנהיג על סוס לבן, אירלד הרגיש ביטחון מסוים כשהרגיש את משקלה של ווס נשענת עליו. הם עזבו את הכפר הבוער מאחורה.