הסוד-פרק 12-אש

אירלד לא זוכר כמה זמן הם רצו, אך רגליו המותשות לא יכלו לעמוד בזה יותר. שריון העור שלו עדיין שפשף את עורו, וידו הרגישה כאבה ומההחזקה שממשוכת של הפגיון. רגליו מעדו בבוץ, אירלד הרגיש חום סביבו. כשוס האטה ונעצרה אירלד קרס על ברכיו, מבט מהיר סביבו הראה את הזוועות שמתרחשות. הוא בקתות חמר בוערות ודם מכסה את מדרכת האפר, גופות משוריינות עם מבטים מפוחדים וקרים נחו על הרצפה. איברי גוף אדם הותכו על קירות והצחנה הייתה רבה מנשוא,
"מה לעזאזל קרה כאן?” הוא השתעל מעייפות, וס כרעה לצדו. ידה ירדה במורד כתפיו.
"מרד, קבוצה של אנשים לא הייתה שמחה עם ראש העיר. הם רואים אותך בתור מי שבא להתחיל דף חדש, אחרי שהרגת את ג'ורי. המורדים ראו אותך בתור המושיע שלהם, מהומה התחילה.” אירלד בקושי האמין למשמע אוזניו, אנשים מתו. וזו הייתה אשמתו? הלחץ בתוכו נבנה. העולם נהיה מטושטש לפתע, האוויר הכביד על הנשימה שלו. ולאחר כמה שניות אירלד הקיא על הרצפה, וס מעדה אחורה וטפחה על גבו. “מה אנחנו עושים עכשיו?” אירלד השתעל ועוד זוהמה עקבה, וס הוציאה נרתיק בינוני וחום מגלימתה הירוקה כשאירלד ניקה את פיו ואת שפתיו. “קח את זה, זה אקדח קשת. הוא די חדש אבל הוא לא יפרוץ שריון, תכוון לראש" היא השליכה את האקדח לכיוונו, מבט אחד בו העלה באירלד בחילה. “לא" אירלד השליך את האקדח על הרצפה "הרגתי מספיק היום, אני לא מוכן לקחת עוד חיים" וס הביטה באקדח הקשת ובחזרה לאירלד, אירלד שם לב שהיא החזיקה חרב בידה. “אני מבינה, אולי אתה לא תצטרך להרוג. אבל פרצופך מוכר ואנשים רוצים את ראשך, אני מתחננת.” וס החזיקה את אקדח והקשת ודחפה אותו לידו של אירלד, באי רצון אצבעותיו של אירלד נקפצו סביב לכת העץ הקרה. חץ קטן וחד היה טעון במיתר ברזל, שלושה חצים נוספים הוצמדו לתחתית האקדח. ראשי הפלדה שלהם מוכנים לזנק מהיתרים למטרתם. אירלד קם וניער את האבק ממעיל המסע שלו, שיערו היה מלוכלך וגבשושי מחול ומאדמה. המבוא בער מסביבו, בתים וגופות חרוכות נזרקו מכל עבר. הוא שמע הלמות של קרב במרחק ולפעמים אבחות של חרב השתקפו עם אור השמש כדי להפיק ניצוץ חד מרחוק, אירלד כיסה את פיו עם ידו והשתעל קצרות כשעשן אפור עבר מעל עיניו. “לאן הולכים?” הוא שאל את וס כשהיא הוציא את החרב הקצרה שלה מהנדן שנח על גבה, הוא סקרה את האזור שבו הם נמצאו. העשן ערפל את חוש כיונם ולכן לקח לוס זמן למצוא את המקום שאליהם ללכת אליו. היא הניפה את ידה והצביע על כמה בתים חרוכים. “בכיוון הזה אני סבורה" היא אמרה, וכך הם התקדמו לאטם לכיוון הבתים החרוכים. אירלד שמע צרחות קרב מכל פינה, נביחות של כלבים ושל מפקדים הצועקים על חייליהם לתקוף. לפי מה שאירלד הצליח לשמוע ראש העיר מתחבא בתוך הבניין שאליו הובא כשנתפס, אירלד ווס רצו ומעדו באפר ובבוץ כאשר אירלד הבחין במשהו לא כשורה. צעקה חדה וגבוהה הדהדה באוויר, אירלד היה סבור שהיא באה מימינו. היא נשמעה כצעקה של ילד, אירלד לא הביט בוס כשהוא פתח בריצה לכיוון הצעקה. הוא שמע את וס צועקת שעליהם לחזור לדרך, יבבה מצלצלת נשמעה מסמטה חשוכה כשאירלד עצר והתבונן במתרחש. הוא ראה ילד קטן בזווית עינו, כמעט נער. בידו החבולה והמדממת הוא החזיק חץ שבור ושריונו הקרוע היה שבר כלי, שערו האדום הבליט אותו ופניו היו מלאות לכלוך וזוהמה. “בבקשה…” הוא שמע אותו בוכה כאשר נער מבוגר עם שריון קשקשים הזדחל אל הילד עם סכין מגועלת בדם, אירלד הביט באימה כשהבין שזהו אותו הילד שהציע לו מים. אירלד קפא במקום לפני שהצליח לצעוק לנער, “תתרחק ממנו! ואני מבטיח שלא יעונה לך רע" אירלד צעק והניף את אקדח הקשת שלו לפניו, הנער הסתובב ושיערו הארוך והשחור הסתחרר באוויר החם. פרצופו נראה נורא, חתכים של זרדים וצלקות פתוחות גרמו לפניו להיראות כגוש אדום ולוהט. “תוכל להבטיח את זה גם להוריו של הממזר הזה?” הוא הצביע על הילד האדמוני עם חוד סכינו, גיחוך מחליא נפלט מפיו המדמם כשעיניהם נפגשו. “אתה מבין, ביש מזל. אני באתי בשביל ההורים שלו. זוג יונים, אך הוא התנגד. שוטה ארור" הנער בעט בצידו של הילד, הילד פלט יבבה ורוק ניתז מפיו. הבעיטה הוציאה כל אוויר מראותיו. “תפסיק עם זה!” אירלד צעק והחזיק את ראשו שכאב מהעשן ומרעשי הקרב. הנער גיחך עוד פעם, הפעם הגיחוך היה חזק יותר. “ומה אתה מתכוון לעשות לי? זר?” הוא המשיך, ידיו נקפצות על נדן הסכין שלו. אירלד כיוון את אקדח הקשת ישר בין עיניו המדממות "אני לא יהסס לירות, תעזוב אותו" אירלד הבין שקולו רעד, הוא ראה יותר מדי מוות. גופו רעד ורגשותיו געשו כל פעם שעיניו נחו על הילד, “האין זה נפלא? נתתי לקרב לעשות את העבודה הקשה למעני. אתה חלש אירלד הזר, ואין לך שום קסם להציל אותך עכשיו" הנער פתח בריצה, אירלד לחץ על ההדק בחוזקה והחץ ניתז מהמיתר בצליל זמזום חד. הוא פספס את ראשו של הנער בכמה סנטימטרים, לאירלד לא היה זמן להטעין. הנער רץ במהירות מרשימה לאימתו של אירלד, הוא הניף את פגיונו מהנדן והבין שבולד אינו יכול להגן עליו. עם הוא עדיין חי… בהתנשפות הנער שיסף קדימה והתנגשות המתכת העלתה ניצוצות לאוויר האדום, אירלד הצליח לכשול אחורה כשהנער פתח בסדרה של דקירות. מתנשף ומזיע אירלד כרע על הקרקע בעוד הנער פרץ בצחוק, “עם לחימה כזאת איני מבין איך ג'ורי הפסיד, אבל אתה מבין אירלד. לי אין כבוד" הנער פרץ קדימה ובעיטה מהירה עם מגפי העור שלו גרמו לאירלד להסתחרר בבוץ לנחות על האדמה הקשה, הלסת שלו פעמה מכאב. אך זה לא משנה עכשיו. אירלד הרים את עצמו מהקרקע וניסה לייצב את עצמו, אך העולם הסתובב סביבו והרגשה של בחילה דבקה בו. אירלד הצליח לחסום שיסוף מלמעלה וזה שאב את שארית כוחותיו, פגיונו צנח מידיו על הקרקע בצליל שחתם את גורלו של אירלד. “זה מה שאני מקבל על טיפשותי" הוא חשב לעצמו, ראשו פועם מהקרב. הנער התהלך סביב אירלד, בועט בגבו ובבטנו. אירלד לא הרשה לעצמו לראות כאב, הוא לא הרשה לעצמו לבכות ולהתכווץ. הוא רצה שמותו יהיה מהיר. “כמו חולדה קטנה ומתועבת, טיפש ארור. אני לא יכול לעשות כלום, לא יכולתי להציל את קינדרה, לא יכולתי לדאוג לאחיי, לא יכולתי להגן על עצמי. אני חסר ערך" מחשבותיו עברו בראשו כשהנער המשיך להתעלל בו כבובת סמרטוטים, עד שלבסוף רגלו נחה על החזה של אירלד. מקשה על נשמתו. “אני מקווה ששעת המשחק שלנו תיגמר בסיום מרשים" הנער החולני צחקק לו, מצמיד את הסכין לגרונו של אירלד. הפלדה שחפרה בגרונו יותר ויותר והשאירה סימנים אדומים ושורפים, “זה הסוף אני מניח" הוא אמר, אירלד עצם את עיניו. ושמע דממה. לאחר כמה שניות הוא פתח את עיניו, הנער שכב לידו משתנק מדם. פיו מדמם מהחץ שהיה תקוע בגרונו, שלולית של דם החלה לזרום מתוך גרונו והתערבבה עם הבוץ כדי להכין תערובת מזוהמת. הילד האדמוני נשכב על גבו ליד הנער, מעסה את כתפיו.
"תודה…” אירלד התיישב ואסף את פגיונו, הילד הביט בו בעניים תמימות. ואירלד הבין ששום מילים יכולים לתאר את הזוועות שראה הלילה, אירלד החזיק בשרוולו הקרוע והצמיד אותו אליו. “זה בסדר, הכל עבר עכשיו" הוא ניסה לשכחך את הכאב, אך הוא הרגיש דמעות מרות וקרירות פורצות דרך מעיל העור שלו ומחלחלות לבטנו. משהו נשבר באירלד באותו לילה, משהו שלעולם לא יוכל לתקן.