הסוד-פרק 11-דו-קרב

התיק נשאר בבקתה, אירלד אינו הרגיש שהוא נחוץ לו. פגיונו הרגיש חד והבולד עופף לצידו.
הדרך לזירה לא הייתה ממושכת, כשהלכו במסלול האפר אירלד ראה את אוכלוסיית האחווה. נשים גברים וילדים במדים ירוקים כביצה, עסוקים בעניינם ומעיפים מבט מסוקרן בפרצופו של אירלד הזר כשחלף לצידם. דרך האפר התחלפה באדמה בוצית ולחה, מבנה עץ קמור שעליו התנוססו דגלים מרופטים של עלה ירוק על רקה של חום התנוססו בעצלתיים, שאון של צרחות וקריאות עידוד נשמע מעבר לדלות האלון הרקובות. השומרים גררו את אירלד הזר דרכם וריח של טחב רטוב מילא את נחיריו, כשידיהם המשוריינות של השומרים שחררה את כתפיו. אירלד עיסה את ידיו התשושות וקילל את השומרים על זה שגרמו לידיו להיות עייפות וכואבות, בולד צץ מאחוריו במשק כנפיים עדין וקליל. אירלד נמצא בחדר מרובע וקטן, שולחן ניצב לפניו עם כמה פריטים. שריון עור מבורס שכלל שריון חזה ומגניי כתפיים וברכיים. מגן עץ עם מסגרת ברזל חלוד נחה גם כן על שולחן העץ, סימונים ארוכים של ירוק כהה וחום נמתחו על המגן הישן. אירלד התמתח ולבש את השריון, אך לא היה בו את החוזק למתוח את הרצועות עד הסוף. “ממזרים, לפחות שייתנו לי נושא כלים לעת עטה" חשב לעצמו. כמו בשירים עם האבירים ונושאי כליהם, השריון חש רופף ואירלד חש מוגבל מבחינה פיזית. אך הוא לא רצה להיות טיפש, החיים שלו בשביל זריזות הייתה עסקה טובה. הוא הלביש את המגן על חלקו התחתון של ידו, העור גירה את העור. אירלד התכונן לקריאה מכל סוג, כשידו השמאלית על נדן חרבו וידו הימנית אוחזת במגן החלוד. לאחר כמה דקות של ציפייה אכזרית דלת נפתחה ושאון של קריאות זרם פנימה, אירלד צעד לכיוון האור שעיוור אותו לכמה רגעים בגלל שהותו הממושכת בחדר הקר והחשוך, לאחר שעיניו התרגלו לאור הבוהק שהשמש הפיקה אירלד ראה מושבים עם עשרות אנשים מכל סוג יושבים ומריעים. זירה סיבובית ופשוטה, חול בתור רצפה. אירלד סרק את שדה הקרב ולא מצא שום בליטות או חיות פרא, ליבו פעם בחוזקה שראה את יריבו הקר. גבר בגילו עמד במרחק של כשישים מטרים ממנו, שריון קשקשים מרשרש וקסדת קרב כיסו את פניו השחומות. בידו הימנית הוא אחז בחנית ארוכה, חודה חד וקוצני. אירלד לא היה יכול לנחש את גובהו בגלל המרחק, אך הנער התנהג כהר. שום שריר לא זז, פחד החל לזרום למוחו של אירלד. אך לברוח לא הייתה אפשרות, ילד צעיר ניגש ליריבו עם מגן ברזל מעולה בין ידיו. יריבו סקר את המגן ונד בשלילה, הילד השתחווה והסתלק כלא היה. אירלד סקר את הקרב, ליריבו אין מגן משום סוג. לפי עמידתו אירלד ראה שהוא ממושמע מאוד, וקס סיפרה לו אמת. אירלד לא ראה את בולד אך הוא ידע שחברו הקטן מעופף לצידו, חבוי ממראה. האולם היה שרוי בדממה לפני שההמון החל לצרוח ולהריע לאויבו, “תהרוג אותו ג'ורי! ראשו יראה יפה על קלונס!*” אירלד לא נרתע מהעולם השוקק, דברים מעטים הרתיעו אותו. נערים בתלבושות פח לא היו אחד מאלה, ואז הוא דיבר.
"יש לך מילים אחרונות לפני מותך, זר?” שאל הנער ששמו ג'ורי, אירלד לא ענה. לאחר שנייה קצרה ג'ורי צחקק בשקט ושיחק את מהלכו הראשון. ג'ורי התקרב לאירלד בצעדים מתריעים ובטוחים, חניתו בידו בתנוחת קרב. כששתי ידיו מונחות קדימה וחוד החנית מופנה ללבו של אירלד, פגיונו של אירלד הרגיש כבד בנדנו לפתע. בידיים רועדות אירלד שלף את כלי נשקו, ג'ורי פלט נחרה של זלזול. “אתה רוצה להרוג אותי עם קיסם? תצטרך להתאמץ יותר מזה" אירלד נזכר בעצתה של וקס, “אתה מפחד? אפילו ממרחק זה אני מזהה בעיניים שלך פחד, זוהי הפעם הראשונה שאתה נלחם בקרב הוגן?” פרצופו של ג'ורי התעקם, זווית פיו ירדה למטה. הוא ניער את התחושה במהרה, ולא נראה כי מישהו מהאולם התרכז מספיק. ג'ורי הניף את חניתו והתחיל לרוץ קדימה, מגפיו מעיפות אבק ואבנים. “מחביא את הפחדים שלך? שנינו יודעים זאת" אירלד צעק לאויבו, ג'ורי התקרב במהירות. הוא התקרב לאירלד במהרה, “תשתוק" הוא צעק כשידיו מונפות קדימה וחוד החנית אץ ללבו של אירלד.
פלדה פגשה פלדה כשחניתו של ג'ורי התנגשה בלהבו של אירלד, ניצוצות עפו מההתנגשות. הצליל החד מילא את האולם, ולרגע לא היו עוד תשועות או צעקות. רק אירלד וג'ורי. אירלד הסתער קדימה, מסייף ימינה ושמאלה. ג'ורי חסם את פגיונו של אירלד, הגיע תורו להתקדם. אבכת חניתו עברה מעל פניו של אירלד אחרי שהוא התכופף, ריח של זיעה התנשא באוויר. “מכה יפה, אך אני לא אחד ממטרות העץ שלך" התנשף אירד, ג'ורי בעט ברגלו ואירלד איבד את שיווי המשקל. גופו נפל בכבדות על רצפת החול וראשו הלם כמו ליבו, “תמות זר, אתה נלחם בדיוק כמו מטרת עץ" פלט ג'ורי וירק על הרצפה, ידו של אירלד התרומה להגנה. לפתע ג'ורי נזרק אחורה, אירלד שכב שם מוכה בהלם. ואז הוא נזכר שבולד היה באיזור, הוא יוכל להפחיד אותו, להפחיד את כולם. הוא קיווה שאירלד יעקוב אחרי תוכנתו. “אכן, אני זר. אתה יודע מה למדתי מחוץ ליערות המצחינים שלכם? למדתי קסם, בכפרי האדם ובים המפלצות שאבתי את חכמת העולם. תוכל לקרוא לי זר אך בכל העולם איני זר לשום ילד.” פניו החבולות של ג'ורי התמלאו באימה, האולם שקט. ג'ורי התרומם במהרה וסייף קדימה עם חניתו, לפתע הוא חש חום עולה מכף ידו. ולאחר מאית שנייה פגיונו מוקף בלהבות, ג'ורי פער את עיניו לרווחה. “לא יכול להיות" הוא שחרר מלמול של פחד, אירלד חייך חיוך חרב ואץ קדימה. פגיונו עף לכל עבר, שמאלה וימינה. כל פעם שסיופו נחסם ג'ורי כשל אחורה יותר ויותר, פניו מלאות באימה. אירלד התחמק ממכתו והשתמש בתנופה כדי לחבוט בידיו, חניתו התעופפה באוויר לפני שפגעה בקרקע, מעיפה אבק וחול. ג'ורי כשל אחורה ונחבט ברצפה הקרה, בידים מונפות קדימה הוא בכה לרחמים. האולם המה בשאון לקריאות רחמים, פרצופים מבועתים של ילדים ושל נשים. הוא היה חייב להרוג אותו, אירלד חשב לעצמו. הוא סבר שהם יחשבו שהוא חלש, בשבילו ובשביל וקס. אירלד כרע לצד ג'ורי.דמעה לחה נפלה על זרועו של אירלד לפני שבאבחת פגיון אחת גרונו של ג'ורי המה אדום, פרצופו ההמום התחלף בפרצוף קר וחסר הבעה. אז אירלד הבין, שהוא היה נער צעיר. כמוהו, עיניו כחולות כשמיים ועורו חיוור כחלב. דם חמים הציף את שריונו של ג'ורי וניתז על אירלד כשלולית, זעקות של אימה ובכי נשמעו מהאולם. אירלד היה תלוי שם, הוא לא היה יכול לזוז. המום מהרצח שביצע, לפתע יד תפסה אותו מאחור. שיערה הבלונדיני והמיוזע של וקס תפס את מבטו.
"בוא איתי" היא השתעלה, ושניהם רצו.