הנפילה-1 (האתגר)

אוגוסט שנא את העולם שנקלע אליו ללא ברירה של ממש. כמובן שהוא נולד ערפד, אבל הוא מעולם לא הרגיש כמותם. הוא שנא לשתות דם, והוא שנא את כל הפוליטיקה בתוך בתי הערפדים.
אתם מבינים, לערפדים היו מנהגים רשמיים במיוחד. מדי שבועיים אחד הערפדים הבכירים היה עורך מין מסיבה בה היו שותים הרבה יין, אוכלים הרבה גבינה יקרה באופן לחלוטין לא רציונלי, וערפדים עם ציפיות לא רציונליות אפילו יותר.
אך היום, היה הדבר שונה. היום אלכסנדר, הערפד שהיה אחראי למסיבה הזו, החליט להביא את אנשי הזאב. המחשבה הייתה מחליאה את רוב הערפדים, והיא אכן החליאה אותם וגרמה לחלקם לא לבוא (מה שחלקית הייתה המטרה של אלכסנדר) אך היא לא החליאה את אוגוסט. אלכסנדר היה כמו אור קטן בעולם הערפדים המכונס שלהם, הוא היה מצחיק ועם דעות לא קונבנציונליות, הוא אהב לעצבן את כל הערפדים העשירים שהחליטו שהם נעלים יותר מכל שאר העולם, והוא היה הדוד השיכור הטוב ביותר שאוגוסט יכל לבקש לעצמו.
"מה אתה אומר נערי? חושב שתמצא איזו נערת זאב מסתורית ותברח איתה?" שאל דודו מבעט למסגרת הריקה הקטנה שהייתה בינם, זה היה אחד הדברים שנהגו לעשות. הם לא יכלו לראות את עצמם במראה, אז הם המציאו משחק. הם היו שמים מסגרת ריקה ביניהם ומעמידים פנים שאוגוסט הוא אלכסנדר הצעיר, ולהפך.
"כמובן דוד, ואנחנו נרכב על חד קרן הישר על הקשת בענן על יד הזריחה השמימית." ענה בסרקזם. בליבו, הוא קיווה שדבר דומה ייקרה. הוא לא רצה את נערת הזאב המסתורית, הוא רצה את החופש. הוא רצה להתרחק מכל הפוליטיקה והנימוסים המזויפים שראה בכל יום, הוא רצה למצוא מקום בו יכל להיות הוא עצמו ולא מה שרצו וציפו שיהיה.
"אוי אוגוסט… אם אני הייתי בגילך והייתי נראה כמוך הייתי מסתובב עכשיו בכל בנות האצילות ומסובב אותן על אצבעי הקטנה." הוא צחק ולקח לגימה קצרה בכוסית הברנדי שלו.
"אוי דוד, אם הייתי בגילך והיה לי את כל הכסף שלך, הייתי בורח מהמקום הזה לפני שנים.", ואי אפשר לומר שזה לא מש שתכנן לעשות. הוא התכוון להשיג את כל הכסף הדרוש לו, ואז להיעלם.
המשרת נכנס מבעד לדלת העץ הגדולה בחדר בו ישבו, והוא נראה בדיוק כמו כל המשרתים. גבוה, לבן כסיד, אוזניים ארוכות, ופנים של אדם שאם היה מדבר היה משעמם אותך למוות באיטיות מייגעת. "הלורד אלכסנדר, אדון אוגוסט, האורחים מתחילים להגיע." אמר בקולו הצווחני מעט.
"נערי, המסיבה מתחילה."