המלאך הנופל פרק 1

הנפילה

נ.מ רפאל
– דקה אחרי הנפילה –
כאב עצום פילח את ראשי פקחתי את עיניי באיטיות רבה ויצרתי צל עם ידי הימנית אך עדיין חדרו קרני אור בין הרווחים של האצבעות, אך זה לא היה קרן אור רגילה, אלא בצבע כסוף. הרמתי את ראשי לאט והבטתי בגופי. הייתה לי חולצת טי שירט ומכנסי ג'ינס מלאים באבק, וכך גם שיערי מן אבק לבן דמוי קמח קמתי לישיבה והבטתי סביב, דבר לא היה לי מוכר רק חורשה עם עצים ועשבים הייתה מולי ועכשיו שאני רואה לא שכבתי על הדשא, אלא בתוך מתקן בצורת ביצה כסופה שבה אני יכול לראות הכול העברתי את ידי באבק שהיה על המתקן וראיתי בצעם שצבעה לא היה אפור אלא לבן זוהר, מרוב האבק הצבע התכסה באפור כסוף.
'רפאל' קול בראשי מהדהד, אין לי שום מושג מי זה רפאל או מה זה רפאל אבל הקול ממשיך להדהד ללא הפסקה, 'רפאל' הושטתי את שתי ידי לעבר העטיפה מסוג חומר כלשהו וניסיתי לדחוף אותה בכוח ללא הצלחה
"נו כבר" אני אומר חלושות אך כוחי רב, אני מרגיש צמא ושפתיי מתחילות להתייבש העברתי את לשוני על שפתיי כדי להרטיב אותם והמשכתי לדחוף ואז
בום
משהו הכה במתקן, משהו מבחוץ. הוא המשיך להכות אך הפעם חזק יותר ואז חור נוצר במתקן, מין שבר שדומה לשבר זכוכית הושטתי בזהירות את ידי לעבר צד שמאל בו היה החור והעברתי את אצבעותיי בחור, הרחבתי את החור עד שיכולתי להוציא את ראשי מחוץ למתקן ולבסוף את כל גופי
"מי אתה?" אני שומע קול נשי ומבוהל קורא מאחוריי אני מסתובב לאט ואני מביט בה, נערה עם שיער שחור פזור וחלק עם עיניים כחולות בהירות, נמשים כתומים מפוזרים על פניה וגופה רועד. היא הייתה בערך בגובה שלי, טיפה נמוכה יותר.
"אין לי מושג" אמרתי והבטתי בידה היא אחזה במין כלי נשק בצורת גליל ארוך, וידה החיוורת שאוחזת בכלי נשק מתחילה לרעוד
"מה זאת אומרת אין לך מושג?" היא שואלת ומעבירה את מבטה על כל גופי, בלעתי את רוקי לאט לאט כדי שהיא לא תכה אותי עם כלי הנשק,
"אל תכי אותי" התחננתי וירדתי על הברכיים שהיד השמאלית שלי צמודה ליד הימנית שלי, עצמתי את עיניי בחוזקה ומיד היא נרתעה אחורה, "אני לא אכה אותך עם צינור" היא אמרה, הרגשתי בלבול קל והרמתי את ראשי על פניה,
"צינור?" שאלתי וקימטתי את מצחי בתהייה,
"זה צינור" היא הרימה את הכלי בצורת הגליל, "מה אתה חייזר או משהו כזה?" היא חייכה אליי חיוך כובש ליבי החל לפעום בחוזקה קמתי לאט לאט מצורת התחננות לעמידה ונשמתי לרוחה.
"לא נראה לי" אמרתי וחייכתי חזרה,
'רפאל' הקול שוב קורא בשם הזה, אני בודק סביב ואין אף אחד שאומר את השם הזה
"יש לך שם?" היא שואלת ופוסעת צעד לעברי,
"רפאל" אמרתי מבלי לשים לב, למה אמרתי לעזאזל רפאל חשבתי לעצמי אבל עדיין מחייך,
"ולך יש?" שאלתי חזרה,
"לונה" היא אמרה והשעינה את ידה על המותן שלה, "לונה אמרתי לך זה מסוכ-" נער אחד אמר והיה ליד לונה, "ומי אתה?" הוא שואל ומרים גבה בסקרנות וגם ספקנות,
"רפאל" אמרתי אם כבר אמרתי שהשם הוא רפאל, השם הוא רפאל.
"אז.. אתה זוכר פרט מהעבר שלך, מה אתה עשית בביצה הזאת אולי?" היא שאלה וחזרתי להביט בה,
"בואי הולכים" הוא אומר ואוחז במפרק ידה בחוזקה, 'הוא בטח איזה פדופיל והוא יחטוף אותה' שמעתי קול מוכר לקול של הנער,
"לא" אמרתי והנהנתי לשלילה מנסה להתעלם מהקול ההוא, 'הוא דווקא די חתיך' שמעתי קול הפעם דומה לקול של לונה,
"תעזוב אותי, הוא לא זוכר כלום מהעבר שלו ואנחנו מצאנו אותו כאן אולי זה הגורל שלנו?!" היא שאלה והביטה בנער, הוא לא הפסיק לאחוז בחוזקה במפרק ידה גם אחרי שהיא ביקשה. הכעס בי התגבר וניתקתי את ידו מהמפרק שלה בעזרת אגרוף לזרועו, הוא צעק מכאב
"מה אתה עושה חתיכת מטומטם" הוא צעק, לונה מצמצה פעמיים כדי להיות בטוחה במה שראתה,
"אתה לא עזבת את ידה גם לאחר שהיא ביקשה" החזרתי תשובה בצעקה,
"הולכים!" הוא צעק לעברה והשניים הלכו, והשאירו אותי זועם, מבולבל עם שם שאני לא בטוח שהוא שלי ו.. מאוהב.