הנערה שלי פיה – פרק 1

"אנני, אנני!" קרא בלייק כשהוא צועד ברחוב, מחפש את אנני שוב. היא הצליחה לבחור כבר חמש פעמים בחצי שעה האחרונה, וזה ממש לא מצא חן בעיניו של בלייק.
הוא היה נער די אמיד בדרך כלל, אבל שזה נגע בעניין אנני הוא הפך להיות פקעת עצבים. הוא אהב אותה יותר ממה שהיא אהבה אותה, הוא הבין כבר מזמן, אבל הוא רצה לעשות הכול בשביל שהיא תאהב אותו. הוא שמר עליה כמה שאפשר, כמה שאפשר בג'אטלקסון. "אנני, בואי, מתוקה, עכשיו!" הוא צרח, יודע שהשימוש בשם התואר המתחיל במ', ככה תמיד קראה לו אנני, יגרום לה לחזור רק בשביל לכעוס שהוא קרא לה מתוקה. היא שנאה את זה, היא בכלל שנאה את זה שהוא לא היה מוכן להבין – היא בחיים לא תאהב מישהו. אנני הסתובבה, ובלייק ידע שהפעם הוא ניצח. "אנני, תחזרי עכשיו!" הוא צעק, הנערה גיחכה, והזיק המרושע בעיניים שלה הבזיק לרגע. היא התחילה לרוץ חזרה לכיוונו של בלייק, בפעם הראשונה בשמונה עשרה השנים שהם מכירים. "אנני. אני לא מוכן שאת תברחי שוב, במיוחד כשאנחנו לא בהומטאון." הקול שלו היה רציני יותר ממה שהוא היה באמת. בדרך כלל הוא לא היה רציני, אבל כשאנני ברחה זה היה יוצא מן הכלל. אבל עכשיו היא כבר לא ברחה. הוא התיישב על הספסל, שעדיין היה רטוב מהגשם שזלג זמן לא רב כל כך לפני זה.