הנחש

קייטי מספרת:
השמש החלה לזרוח.
"אנחנו לא נספיק להגיע לשם. אולי אני אבטל את זה פשוט וזהו?" התחלתי לרוץ. רוח הבוקר ליטפה את פניי והמעיל הארוך התנופף לו ברוח. איזו הרגשה נעימה זו, הרוח של הבוקר ו-
"קייטי" נשמע קול, וצל של אדם גבוה עם מעיל דומה הופיע מולי. "צ'ארלי" רצתי אליו וחיבקתי אותו מרוב אושר. "התחלתי לדאוג לך" שחררתי אותו. "איפה היית?"
"אה, עברתי אצל מקס בדרך, לשתות איזה משהו, אבל התעכבתי קצת, כי הוא לא רגיל להביא לאנשים תה…"
"טוב, העיקר שהגעת. הבאת את זה?" שאלתי בלחש. הוא הנהן והוציא מכיסו פיסת קלף חומה ומקומטת, שעליה היו דרכים מתפתלות, נהרות, עצים גבוהים, הרים ומערות, ובעצם מה שאפשר למצוא באיים. גם אני הוצאתי פיסת נייר, אבל היא הייתה שקופה ועליה ציור של נחש שטייל על המפה ובקצהו היה איקס גדול, אדום.
זה היה המסלול למחבוא של טקסוס, שהוא היה הקוסם החזק בעולם, ואחרי שהוא נפטר הוא השאיר אחריו את המסלול והמפה. אני חייבת להודות שהוא היה מאוד חכם. כאילו, כל בן אדם שיראה את המפה יחשוב שזה איזה משחק מטמון של ילדי האי. ומי שיסתכל על המסלול יראה איור מכוער של נחש מילק. אבל מי שמכיר את הסיפור לעומק (כמוני וכמו צ'ארלי) יבין את המשמעות של זה טוב מאוד.
הגשתי לו את הדף השקוף. הוא הביט בי. הנהנתי לאות אישור והוא הניח את שני הדפים אחד עַל השני. חוט זהב יצא מאחד העיטורים הצדדיים והחל להקיף את הדפים. לאחר מכן שני הדפים נהיו לדף אחד והנחש יצר מסלול שהוביל לאיפשהו.
"קדימה" הוא אמר, והצביע לכיוון סבך של עצים והתחלנו לצעוד.
המשך יבוא…