הנבואה ** פרק 7

"מילים לא יכולות פשוט לצאת" פלורה זרקה לעברי בקוצר רוח.
"את קוראת לי שקרנית?" היא התחילה להעלות לי את העצבים. שתי דברים אני שונאת שקרנים, ואנשים שרומזים שאני שקרנית.
"אמא, היילו, תירגעו ומיד!" ליאם עמד ביננו.
"אמא, את צריכה לקבל את זה שהיילו היא האחת שהנבואה מתייחסת אליה וזה לא באשמת! תסתכלי כמה שהיא מבועתת! אתמול היא עברה את השינוי הראשון שלה, והיום היא קיבלה סימן ממכר נוסף!" הוא הפסיק כדי לקחת אויר והסתכל לכיווני, הזכרתי כבר כמה שהוא יפה?
"היילו, אני נורא מצטער אבל את חייבת לעזוב לעת עתה את הבית ספר אנחנו חייבים להתחיל לאמן אותך את יכולה להיכנס לבית הספר של המורה נמציא כבר משהו לקייט. עכשיו בואי יש כמה דברים שעדיין לא הספקתי להסביר לך בכל הבלגן בזה" ברגע שהוא סיים את דבריו הוא אחז בפרק כף ידי ומשך אותי אחריו.
"רגע-ע ליאם חכה!" אמרתי ומשחתי ממנו את ידי "יש לי כל כך הרבה שאלות-" ראיתי שהוא בא לפצוע את פיו ולהגיד משהו וחתכתי אותו "אין לי ספק שאתה יכול לענות לי עליהם אבל נעדרתי מהבית כבר די הרבה זמן…" ראיתי אותו מנענע את ראשו לשלילה.
"היילו, זה מה שאני מנסה להגיד לך שבוע פה זה שעה בעולם שבחוץ ככה שנעדרת מהבית בערב למשך לא יותר מ5 דקות, זו אחת הסיבות שכולם פה ממש צעירים.." כנראה נמרחה לי על הפרצוף הבעה של חוסר אמון והבנה זה גרם לו לצחוק – את הצחוק הכי יפה ששמעתי מאודי- עשיתי לו בתגובה פרצוף וזה גרם לו לצחוק יותר חזק, ולי להסמיק.
"אז הבת אותי לפה בערך ב11 בבוקר? אז 15 בצהריים יהיה רק בעוד חודש?" ההיגיון לא בדיוק הסתדר לי פה "אז כשאתם יוצאים לשעה? אתם חוזרים אחרי שבוע?" שאלתי את המובן מאליו.
"לא, כשאת נכנסת לעולם הזה הוא קולט את הסימן של המכר שלך מתי שהלכת ומחזיר אותך לנקודה המתאימה למידת הזמן שבה נעדרת, הלכת החוצה לשעה – הוא מחזיר אותך לשעה אחרי שהלכת. " אנחנו לא מבינים את הדבר הזה עד תומו, ובגלל זה יש כאלה שמעדיפים לא לצאת מהשמורה בכלל" הוא נעץ מבט במשהו רחוק ואז עניו נצצו בהבנה.
" בואי איתי! יש משהו שאני צריך להראות לך" פתאום כאב עז פילח אותי וצעקתי בקול מיוסר.
"היילו?" ליאם שאל בדאגה "מה קרה?" ואז הבהבה הבנה בעיניו. " את משתנה, אבל הפעם אני פה איתך" הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק "ששש" הוא לחש לי באוזן ושפשף לי את הגב. "ליאם נמאס לי להתעלף מכאב" דמעות ניצתו בעניי " בבקשה תפסיק את הכאב הזה!!" צעקתי עד שהרגשתי כאב במיתרי הקול.
ואז – הוא נישק אותי..