המתאגרפת: פרק 8
"כן המאמן?"
"תפסיקי עם זה."
"להפסיק מה?" נלחצתי. ידעתי שהוא הולך לנזוף בי.
"עם הביטחון המופרז הזה שלך. אני אומר את זה לטובתך. זה יכול לפגוע בך בסופו של דבר."
"ביטחון מופרז?" הייתי קצת מופתעת.
"את טובה ואת חזקה אבל תני לי להגיד לך משהו. הוא התקרב אליי עד שיכלתי להתבונן מקרוב בעיניו החומות. "חוץ מחוזק, כרגע? אין לך כלום."
אין לי כלום? מה זה אמור להביע?
"תן לי להגיד לך משהו כבוד המאמן. אני חושבת שאתה קצת נסער מהנוכחות שלי. אני מבינה שאתה לא רגיל לזה שבחורה על הפעם הראשונה שלה מכסחת את אחד התלמידים שלך אבל זה המצב."
הוא ציחקק במשך כמה שניות. הבעת פניו נהייתה יותר רצינית.
"אני לא באתי לריב איתך ותתפלאי אבל אני לא נגדך." גלגלתי את עיניי. לא האמנתי למילה שיצאה לו מהפה. הוא מחפש אותי מהשנייה שאני פה.
"את ממש לא באה לי בטוב זה נכון. אבל אל תיכנסי איתי לפינות מיותרות.
פשוט תקבלי את מה שאני אומר לך. גם אם זה לא מוצא חן בעינייך."
המשכתי לענות לו.
"אתה סך הכל מאמן פה. אני יכולה להגיד לך מה שבא לי." הרמתי את הקול שלי, כל כך התעצבנתי שלא היה לי אכפת מכלום. "אני יודעת שאתה לא רוצה אותי בבית הספר הזה אבל תנחש מה? אני אמשיך להיות תקועה לך כמו קוץ."
"הופה… מישהי פה פתחה עליי פה. כנראה שממש עצבנתי אותך." הוא חייך.
"תעצרי פה. גם ככה גרמת לעצמך מספיק נזק. חבל, אני לא רוצה להיות רע."
"אני מצטערת לבשר לך אבל אתה כבר כזה."
—————————————–
רצתי מהאולם במהירות, הרגשתי שאני צריכה לנשום אויר.
יצאתי אל חצר בית הספר והתחלתי לבכות.
למה טיילר נגדי כל כך. הייתי מתוסכלת. לא הבנתי מה לא עשיתי בסדר. האם זה בגלל שאני יותר מדי חזקה? פתאום נזכרתי שאני צריכה ללכת לחדר האוכל למרות שבכלל לא הייתי רעבה. שקעתי במשך זמן רב במחשבותיי ולא שמתי לב לזמן.
קמתי במהירות מהרצפה הקרה וחזרתי אל בית הספר. לפתע ניגשה אליי מיס קמבל ועצרה אותי.
"שלום לאני, את בסדר? את נראית קצת מצוברחת. בכית?"
"היי מיס קמבל. אני בסדר, נכנס לי פשוט לכלוך לעין." לא היה לי כוח לדבר איתה על הבעיות שלי. יותר נכון על המאמן שלי, טיילר.
"את מסתדרת בבית הספר?"
"אני לא אשקר… אני כן במצב של הסתגלות. סקיי ומופיסי עוזרים לי להתאקלם."
"אם את צריכה אותי אני פה בשבילך, לא רק בתור סגנית המנהל." היא חייכה.
"תודה, תסלחי לי אבל אני ממהרת לחדר האוכל… נתראה."
רצתי במהירות אל חדר האוכל. כל התלמידים כבר היו שם. נכנסתי בשקט והתיישבתי ליד מופיסי וסקיי.
"את בסדר? מה טיילר רצה ממך?" סקיי שאל.
"כנראה שהוא נזף בה על זה שהיא כיסחה אותך" מופיסי ענה.
"סתם הוא שאל אותי איך היה האימון… מה הגזמתם." לחשתי.
"לאני! את גם מגיעה באיחור וגם מדברת?" טיילר צעק.
"כמו שאתם יודעים מחר יש לכם יום חופש. אתם יכולים לבקר את המשפחות שלכם או סתם ללכת לטייל. תנצלו את היום הזה לטובה."
יששש! כל כך שמחתי באותו הרגע. אני אוכל להיפגש עם טימו ואימא ולנוח קצת מהימים הראשונים שלי כאן. החופש הזה נפל עליי בדיוק בזמן הנכון.
"חוץ מלאני שתישאר פה מחר ותתאמן."
חטפתי שוק, לא האמנתי למה ששמעתי באותו הרגע. כל השמחה שהרגשתי ירדה לטמיון.
"למה אני צריכה להישאר פה בזמן שכולם יוצאים ליום חופש? זה כל כך לא פייר!"
"תתייחסי לזה כעונש על הדיבור הלא נאה שלך כלפי." הרגשתי שהשנאה שלי כלפיו מתעצמת.
"המאמן אני גם חושב שזה לא יפה להשאיר פה את לאני לבדה! אני וסקיי נישאר איתה מחר."
"זה העונש שלה. מצטער אבל היא תעביר אותו לבד."
"אתם מוזמנים לגשת לאכול, המשך ערב נעים."
כל כך כעסתי. בסדר, הבנתי שאולי הגזמתי טיפה עם הדיבור שלי אליו לפני כן.. אבל זה לא אומר שהוא מלאך! הוא גם התייחס אליי בצורה מגעילה.
יצאתי מחדר האוכל, לא רציתי שאף אחד ידבר איתי.
"לאני חכי שנייה!" מופיסי וסקיי רצו אחריי.
"אני יודע שאת עצובה אבל תנסי להתעודד. זה סך הכל יום חופש אחד"
מופיסי ניסה לנחם אותי אבל זה ממש לא עבד.
"כן, אל תקחי את זה קשה." סקיי הצטרף למופיסי.
"תודה שאתם מנסים לעודד אותי. אני פשוט רוצה להיות קצת לבד טוב?"
"בסדר, אבל תבואי לחדר עוד מעט, אנחנו נדאג להרים לך את המורל! מה את אומרת על ערב מסיכות פנים?"
"מופיסי זה לא מתאים עכשיו בוא נזוז. אם את צריכה אותנו אנחנו בחדר."
"תודה חברים."
חשבתי על מקום שאני אוכל להיות בו קצת לבד, להתנתק מהכל ולהרגע קצת.
נזכרתי שסקיי ומופיסי שיש פה זולה. חשבתי שזה יהיה נחמד לנוח שם קצת.
ירדתי במדרגות שהיו בסוף המסדרון ופניתי שמאלה, ראיתי שכתוב על הדלת "המועדון" אז נכנסתי.
בטיפשותי, הגעתי למקום הלא נכון. שכחתי שאריק הזה הזמין אותי לאיזה מסיבה שהוא ארגן היום, כנראה שזאת היא.
החדר היה מחניק ומסריח. היו שם מלא תלמידים שתויים. ישר התכוונתי לצאת משם אך לפתע ניגש אליי הבחור המעצבן הזה. אריק. התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת אך הוא עצר אותי.
"החלטת לבוא בסוף לאני?" הוא פנה אליי בחיוך. הוא היה שתוי.
"הגעתי למקום הלא נכון, אל תדאג אני הולכת מפה."
"מה פתאום.. תישארי, המסיבה רק התחילה.."
הוא החזיק לי את היד וגרר אותי לרחבה. העפתי אותו ממני בחוזקה. הוא עף
לקצה השני של החדר.
"איההה" הוא צעק. הלכתי אך הוא קם והמשיך לדבר.
"את עצבנית אה? אני מבין אותך, טיילר באמת מגעיל. אבל שתדעי שהוא לא תמיד היה ככה."
"מאיפה אתה יודע שאני עצבנית בגלל טיילר?" הוא מאזין לשיחות שלנו? הוא ממשיך לעקוב אחריי?
"את לא הבחורה הראשונה שהוא גורם לה להתעצבן. זה לא סוד שהרבה בחורות ברחו מפה בגלל הגישה שלו. הוא השתנה מקצה לקצה רק בגלל משהו שקרה לפני כמה זמן…"
עצרתי במקומי.
"מה קרה?"
"אני לא יודע אם אני יכול לספר לך את זה… זה לא קשור אלייך" הוא ניסה למשוך אותי לשיחה.
"תגלה לי." חששתי מכך שאולי הוא מנסה לעבוד עליי אך הייתי מסוקרנת.
"תני לי להזמין אותך למשקה, אני צריך להתחמם קצת".
הרגשתי שאני מתחילה להסתבך איתו. ידעתי שאני צריכה ללכת משם אבל הייתי חייבת להקשיב לדבריו.
"סקיי למה אנחנו מפריעים לטיילר בשעה כזאת? אולי עדיף ש.."
"מופיסי, עברו כבר כמעט שעתיים מאז שלאני אמרה שהיא רוצה להיות לבד. חיפשנו אותה בכל הבית הספר אבל היא נעלמה. זה לא בסדר."
"נו תדפוק כבר מופיסי!"
"כן? למה אתם מפריעים לי בשעה מאוחרת שכזאת? כדאי שתהיה לכם סיבה טובה."
"לאני נעלמה, אנחנו לא מוצאים אותה. היא אמרה שהיא רוצה להיות לבד אבל היא לא חזרה… אנחנו לא יודעים מה לעשות!"
"תירגע מופיסי. היא בטח תחזור עוד מעט, תחזרו לחדר שלכם".
"שנייה! נזכרתי במשהו, אריק אמר שהוא מארגן היום מסיבה! אולי היא שם?"
"נכון, סקיי צודק!"
"בואו נלך לשם. לא שאכפת לי כן? פשוט לאריק אסור לארגן מסיבות בבית הספר. זאת הסיבה היחידה."
—————————
לא הייתי צריכה לשתות אבל שתיתי. האלכוהול התחיל לעלות לי לראש.
"אתה מתכוון לספר לי?"
"הכל בגלל אליס…"
"מי זאת"?
"אפשר להגיד שהיא הייתה החברה של המאמן שלך עד שהיא נעלמה יום אחד. מאז הוא השתנה לגמרי. הוא כבר לא הבן אדם שהיה."
"היא למדה פה? "
"כן. היא טיילר ואני היינו חבורה. עזבי את זה שהיא בחרה בו בסוף כן? הבעיה העיקרית פה היא שקרה איזה משהו שאני לא יכול לספר לך כרגע והיא נעלמה. יותר נכון חטפו אותה. היא בסכנה. ניסינו לחפש אותה אבל אנחנו לא מצליחים להילחם מול הנוולות האלה. כבר תקופה ארוכה שהיא כלואה שם."
"לא פניתם למשטרה?"
"משטרה?" הוא צחק. "המשטרה לא יכולה לעשות כלום אבל אולי את כן."
"אני? איך בדיוק?"
"טוב נראה לי שנשמור את זה לפעם אחרת." הוא הסתכל עליי בדאגה.
ניסיתי לעמוד אך בקושי הצלחתי.
"אני רואה שאת כבר שתויה לגמרי… בואי אני אעזור לך לצאת מכאן". הראש שלי הסתחרר, הרגשתי נורא.
"תעזוב אותי, אני מסתדרת לבד." לפתע תקף אותי כאב ראש חזק, בקושי יכולתי לזוז. הוא ניגש אליי אך לפתע מישהו עצר אותו. זה היה טיילר.
"מה קורה כאן? אתה בכוח מנסה ללכת נגד החוקים?" הוא צעק.
"כבר הספקת לשכוח אה? איך חגגנו פה לפני כמה זמן עם…"
"תשתוק אריק, לפני שיקרה משהו שאני אתחרט עליו."
סקיי ומופיסי ניגשו אליי וליוו אותי ליציאה.
"בואו נחזור למסיבה לא בא לי לחזור לחדר… תעזבו אותי!" הייתי שיכורה לגמרי.
"תיקחו אותה לחדרה." הסתכלתי על טיילר שיצא בעצבים מהמועדון. עם כל הכעס שלי אליו, לא יכולתי להתעלם מהמראה הכובש שלו. הוא החזיר לי מבט מאיים. כנראה שהסתכלתי עליו יותר מדי זמן.
"שהיא תתעשת תגידו לה שמחר היא צריכה לקום בשמונה בבוקר."
"המאמן אולי תוותר לה על העונש? היא גם ככה לא בשיא שלה."
"מופיסי לחדר עכשיו!"
"טיילר גיליתי עלייך הכל… אתה ואיך קוראים לה…" התפרצתי.
סקיי סתם לי את הפה ומופיסי גרר אותי בכוח מהרצפה, בטח עשיתי לעצמי בושות רציניות.
תגובות (1)
סיפור מדהים