המתאגרפת: פרק 6

"שמך הוא לאני במקרה?"
עורו היה לבן כשלג. שיערו היה שחור כהה ועיניו כחולות כים.
שפתיו היו אדומות כדם. הוא היה נראה מפחיד אך יפה בו זמנית.
"כן. מדוע?" הוא הסתכל עליי בפליאה.
"אז השמועות היו נכונות… את יודעת? דמיינתי שתיראי אחרת."
"שמועות? איזה שמועות?"
"אופסי… כנראה שאת באמת לא יודעת כלום.
תסלחי לי. אסור לי לפלוט יותר מדי אחרת יכעסו עליי."
"מי אתה? מה אתה רוצה ממני?"
"האמת שבינתיים כלום. רק רציתי לוודא שאת באמת נמצאת פה."
"אתה מהסטוקרים האלה נכון? מי סיפר לך עליי? לפי מה שאני זוכרת מחקתי את האינסטגרם שלי לפני כמה שנים… יש מצב שאולי אלה הבנות מהפנימייה הקודמת שלי?
בכל מקרה, כדאי שתתחפף מפה ומהר ותעזוב אותי בשקט.
אני רוצה לשטוף ידיים."
"בנוסף להכל מסתבר שאת גם משעשעת…" הוא צחק.
"סטוקר? ממש לא. אבל אפשר להגיד שיש לי את השיטות שלי להשגת מידע על אנשים."
"בינינו?" הוא התקרב אליי עד שפיו היה קרוב לאוזני.
"אפשר להגיד שאת די מפורסמת פה."
הוא הזיז עם ידו את שיערי הפרוע אל מאחורי האוזן והרגשתי את מגע ידו הקרה עובר על עורפי. הרגשתי לא בנוח.
החלטתי להגיב במהירות וסובבתי את ידו אל מאחורי גבו. הוא נאנח מכאב.
"אוי, שכחתי שאסור להתעסק איתך."
"בן אדם הזוי וחצוף שכמותך. חשבתי שהייתי ברורה במה שאמרתי.
אין לי מושג איך אתה חושב שאתה מכיר אותי אבל בדבר אחד אתה צודק. אסור להתעסק איתי." שחררתי את ידו ודחפתי אותו בחוזקה.
הוא נפל על הרצפה בעודו מחייך אליי. זה היה נראה שהוא נהנה מהכאב.
"את מתחילה להתחבב עליי לאני. אנחנו עוד נתראה"
הוא התאמץ בכוח לקום מהרצפה והתרחק ממני במהירות.
—————————————
חזרתי מהר אל מרכז חדר האוכל וחיפשתי את סקיי ומופיסי.
מרוב שחדר האוכל היה עמוס בתלמידים היה לי קשה למצוא אותם ובטעות נתקלתי במישהו. זה היה טיילר. רציתי לקבור את עצמי באדמה באותו הרגע.
הצלחת אוכל שהוא החזיק עפה מידו ונפלה על הרצפה.
"אוי… אני כל כך מצטערת…"
"למה את לא מסתכלת לאן את הולכת?" הוא צעק.
"אם מישהו היה נפצע? את היית לוקחת את האחריות על כך? תנקי את זה עכשיו." הוא התעצבן כאילו כבר מה עשיתי. בסך הכל נתקלתי בו בחוזקה וכל האוכל שלו נפל ולכלך אותו ואת הרצפה.. לא ביג דיל.
כל התלמידים הסתכלו עליי וצחקו. הייתי מובכת.
לא ציפיתי שטיילר כל כך יתעצבן. הוא לא היה חייב להקים כזאת סצנה.
"לאני אנחנו ננקה את זה" מופיסי וסקיי ניגשו אליי.
"נו באמת.. מה זה משנה מי, העיקר שהמנקה לא תצטרך לעשות זאת."
טיילר יצא מחדר האוכל בכעס.
"איפה היית? חיפשנו אותך".
"סתם.. לא מצאתי את השירותים…"
"פעם הבאה תלכי עם אחד מאיתנו. דאגנו לך."
"אני בסדר, תודה על הדאגה."
"אני אנקה את זה, תלכי בינתיים עם סקיי לחדר. את בטח עייפה, יש לנו מחר יום לימודים ארוך. תעשי מקלחת טובה ומחר תקומי חדשה."
"תודה מופיסי. מעריכה."
חזרתי תשושה ועייפה לחדר. כל מה שהייתי צריכה עכשיו זה מקלחת טובה בדיוק כמו שמופיסי אמר.
"לאני" סקיי פנה אליי.
"כן?"
"אם מישהו מציק לך פה את יכולה להגיד לי, אני אדאג שיטפלו בו."
אני מכיר פה כמה בחורים מופרעים. בעיקר אחד בשם אריק. הוא אחד מהמאמנים פה… אפשר להגיד שהוא האויב של טיילר."
יש מצב שמי שפגשתי מקודם היה אריק? שאני חושבת על זה… המפגש איתו באמת היה מוזר. זה הרגיש שהוא יודע עליי הכל.
"תגיד סקיי… אני מפורסמת פה? זאת אומרת, מכירים אותי פה?"
"אין לי מושג… אני אישית ואני בטוח שעוד תלמידים פה לא מכירים אותך, למה שגם יכירו?"
"סתם… תשכח ממה שאמרתי." חייכתי אליו ורצתי במהירות למקלחת.
אחרי המקלחת הטובה התקשרתי לאימא .
"לאני! מה שלומך? איך עבר עלייך היום הראשון?"
"היי אימא, עבר בסדר בסך הכל.."
"איך התלמידים? נחמדים? יש לך כבר חברות? והמורים?"
"הכרתי כמה תלמידים נחמדים, המורים… טוב הם קצת פחות חמים. אבל בסך הכל באמת שטוב לי פה."
"מה איתך? איך טימו?"
"איתי הכל רגיל את יודעת.. טימו מתגעגע אלייך נורא."
"גם אני אליו, תמסרי לו דש ונשיקות ממני."
"טוב אימא… אני צריכה לקום מחר בשש בבוקר אז אני ידבר איתך כבר טוב?"
"שנייה מתי את חוזרת לחופשה הביתה?" "אני מאמינה שעוד שבועיים פחות או יותר.."
"טוב לאני, שיהיה לילה טוב.. חלומות פז אוהבת."
"גם אני אימא, לילה טוב".
ניתקתי את השיחה.
אני לא אשקר… ציפיתי שהיום הראשון שלי פה יהיה קצת יותר טוב אבל לא נורא. מחר יום חדש.
————————————
קרני השמש החזקות סנוורו אותי. הפכתי את השמיכה מעליי, לא רציתי לקום מהמיטה.
הייתי כל כך עייפה. סירבתי להאמין שכבר הגיע הבוקר.
"מזה הרעש הזה? שקטטטטט"
"זה השעון מעורר היפיפייה הנרדמת, להזכירך את צריכה להיות עוד חצי שעה אצל המאמן. יש לך פגישה איתו."
"מה? איך כבר עברו 6 שעות… זה מרגיש שבקושי ישנתי שעה."
"יאלה, קומי הוא יכעס עלייך אם תאחרי."
"תאחל לי בהצלחה"
"בהצלחה לאני. קטן עלייך. אני אפגוש אותך בארוחת בוקר.
בינתיים אני צריך להעיר את סקיי וזאת משימה לא קטנה."
"בהצלחה!?"
צחצחתי שיניים, עשיתי מקלחת מהירה ויצאתי לכיוון החדר של טיילר.
החדר שלו היה בקומה החמישית, איפה שכל המדריכים נמצאים.
חייבת לציין שהקומה שלהם הייתה מפוארת ונקייה נורא לעומת שאר הקומות בבית הספר.
דפקתי בעדינות על הדלת וחיכיתי שהוא יפתח לי.
הוא לא פתח אז דפקתי חזק יותר. מבלי ששמתי לב האגרוף החזק שלי שבר את הדלת. אוף למה זה קרה לי.
"את הרגע שברת לי את הדלת?" הוא יצא מהחדר.
שיערו היפה היה פרוע והופיעו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים.
"בוקר טוב גם לך המאמן. איך ישנת?" ניסיתי לשנות את הנושא.
הוא לא ענה לי. הוא רק הסתכל עליי במבט עצבני.
"סליחה. אני מניחה שהיא הייתה ישנה. לא פלא שהיא נשברה בקלות…
אל תדאג אני אשלם לך. כמה היא עולה?
"בפעם הבאה אל תבואי אל חדרי אלא תחכי לי בחדר האימונים.
זה כבר יספיק. בזבזנו מספיק זמן. קדימה בואי נלך."