המתאגרפת: פרק 15

"לאני, עוד שתי דקות את עולה לזירה." הוא אמר ברצינות. הרגשתי שאני התקווה האחרונה שנשארה לו. הסתכלתי סביבי. תלמידים רבים הריעו לקבוצה של טיילר והסתכלו על מוקי כלוזר אמיתי. לבשתי את כפפות האגרוף שלי ונזכרתי באבי. כשהייתי קטנה הוא תמיד היה לובש אותן כשהוא היה מלמד את התלמידים שלו במועדון איגרוף השכונתי. עם השנים הוא פרש מהתחום, ונתן לי אותן. כשהוא עזב את אמא שלי, הקשר שלנו התנתק והבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אצור איתו קשר שוב. בדיעבד אני טיפה מתחרטת על ההבטחה הזאת. אספתי את שיערי הארוך לקוקו גבוה וחיממתי את גופי. "לאני, הגיע הזמן." טיילר התקרב אליי. "תסמכי על עצמך." הייתי חייבת לנצח בקרב הזה. בשביל טיילר והקבוצה שלי.
עליתי לזירה. הבחור שעמד מולי היה נראה הרבה יותר מאיים מהקודם שהיה בסיבוב הראשון. ניסיתי לא להכנס ללחץ מיותר. חיכיתי במשך כמה שניות לשריקת ההתחלה של השופט. הן הרגישו לי כנצח. כשהוא שרק, ליבי התחיל לפעום בחוזקה. החלטתי להוביל, ולתקוף ראשונה. כיוונתי כמה חבטות היישר אל בטנו של הבחור. הוא עשה רושם שהוא לא התרגש מהן בכלל. הוא התכופף מעט ושלח כמה אגרופים אל איזור הפנים שלי אךהצלחתי להתמחק מהם. לצערי, הוא היה גבוה כל כך שבקושי הצלחתי להגיע אליו. זזתי מצד לצד ובכל פעם שהוא התקרב לתקוף איכשהו התחמקתי ותקפתי אותו מהצד השני.
"לאני לא לפחד!" שמעתי את טיילר צועק לעברי.
אזרתי אומץ ושלחתי אגרוף היישר אל חזהו. הוא נאנח. ניצלתי את ההזדמנות ושלחתי עוד כמה אגרופים חזקים. הרגשתי שהוא מתחיל להתעייף אך הוא המשיך להתגונן. לפתע הוא התקרב אליי. ישר נעמדתי בפוזה של תקיפה. "תני לי לנצח אותך" הוא לחש. חבטתי בו בחוזקה. "בחיים לא" אמרתי בביטחון. בעודו מנסה להתחמק מאגרופיי הוא המשיך לדבר. "אם אני לא אנצח אותך, משהו רע יקרה למאמן שלך". _____________________
"תפסיק!" הטחתי בו. "אני לא רוצה שזה יקרה, אני בטוח שגם את לא." לשנייה איבדתי את הפוקוס. לא ידעתי מה לעשות. מצד שני כל כך רציתי לנצח בקרב הזה, אבל אם באמת אריק יפגע בטיילר? לפתע הרגשתי כאב קל בכתף. הבחור חבט בי. "לאני תתרכזי! אל תתני לו לבלבל אותך!" שמעתי את צעקותיו של טיילר. דבריו העירו אותי. כשהוא התכופף אליי הכיתי את פניו מספר פעמים עד שהוא איבד את שיווי המשקל. "אריק יהרוג אותו. שמעתי אותו אומר מקודם." הוא הטיח בי כמישהו שמתחנן שאני אחוס על חייו. הפסקתי לזוז. עמדתי במקומי כלוחמת שנכנעה לאויבה. אריק באמת יתנהג בקיצוניות כזאת רק בגלל שטיילר ינצח באיזה תחרות? לא האמנתי לכך, אבל מצד שני לא יכלתי לחשוב על כך שטיילר יפגע. החלטתי לתת לבחור לנצח אותי.
"זאת מלכודת! לאני אל תתני לזה להפיל אותך!" הצעקות של טיילר נשמעו לי כמו תקליט שבור. בקושי שמעתי מילה ממה שהוא אמר. סחרחורת תקפה את ראשי, לכמה רגעים ספורים ראיתי את הכל מטושטש. לפצע קול חזק של חבטה נשמע באויר. נפלתי אל הרצפה. ידעתי שהבחור הצליח להביס אותי. הסתכלתי סביבי. בין כל התלמידים לא הצלחתי לראות את מופיסי או את אנריקה. הם הלכו. ראיתי רק את טיילר שהסתכל עליי ברחמים. מרחוק ראיתי את מיס קמבל, בין הקהל. היא נראתה מאוכזבת. שמעתי את ספירתו של השופט. "אחד, שתיים" יכלתי לקום אבל לא עשיתי זאת. "שלוש, ארבע…" הוא המשיך לספור בהתלהבות. "קומי לאני, קומי" שמעתי את טיילר מתחנן אליי. "חמש" השופט גמר את ספירתו. קולות עידוד של ניצחון נשמעו. כולם הריעו לקבוצה של אריק. לפני שהבחור הלך מהזירה והצטרף לחבריו, הוא הסתכל עליי. הוא לא אמר כלום אבל ראיתי בעיניו שהוא מצטער. טיילר ניגש אליי,החזיק את ידי בחוזקה וגרר אותי מהזירה. הבעת פניו הייתה כל כך כעוסה שחשבתי שעוד שנייה אש הולכת לצאת מפיו. השתחררתי מאחיזתו אך הוא לא הרפה ממני.
"בואי איתי. עכשיו."הוא אמר בתוקפנות. לא רציתי לעשות סצנה מול כולם אז הקשבתי לו. הוא הוביל אותי ליציאה. כל העיניים היו מופנות אליי ואליו. צחקוקים רבים הופנו עלינו מכל עבר. כשהגענו לקצה האולם מיס קמבל ניגשה אלינו. "טיילר," הא התחילה לומר אך הוא תפס את ידי וגרר אותי עד שהיינו רחוקים מספיק מכולם.
"אתה מוכן להפסיק עם זה?" שחררתי אותו ממני.
"למה עשית את זה? שנינו יודעים שאת לא באמת הפסדת כי הוא היה יותר טוב ממך!" הוא זז מצד לצד ותפס את שערותיו. כמו בכל הפעמים שהוא עצבני.
"אולי כן? אולי הוא היה הרבה יותר טוב ממני?"
"נו באמת לאני. אם היית מספיק חכמה היית מבינה שהוא אמר את זה כדי לגרום לך להיכנע בכוונה!"
שתקתי. יכול להיות שהוא צודק. הרי אריק יודע שאני מחבבת את טיילר. הוא בטוח אמר לתלמיד שלו לומר לי שהוא יהרוג את טיילר כדי לנצח אותי. הכל היה מתוכנן כנראה מההתחלה. הרגשתי סתומה באותו הרגע. "את יודעת, חשבתי שלא תיפלי בזה לאני."
הוא התרחק ממני.
"סליחה באמת שאתה חשוב לי!" צעקתי. הוא נעצר לשנייה. חשבתי שהוא יסתובב להביט בי אך הוא המשיך ללכת. כעסתי על עצמי, כעסתי על טיילר, כעסתי על כל דבר אפשרי. לפתע הבחנתי בכמה תלמידים שעמדו מאחוריי וציחקקו. "זאת הבחורה שהפסידה בקרב לא? "היא כל כך עלובה שזה מעורר רחמים!" המילים שלהם לא הזיזו לי. התעלמתי מהם והמשכתי לחפש פינה שקטה שאני אוכל להיות בה. עד שמצאתי אחת כזאת בסוף המסדרון הימני, מישהו עצר אותי. אריק. קללה יצאה מפי באותו הרגע.
________________________
"וואו אחד התלמידים שלי הצליח להביס אותך? את החזקה מכולם? איזה כבוד…" העליזות בקולו כל כך הרתיחה אותי.
"תתרחק ממני. אני מזהירה אותך." הידיים שלי נהפכו לאגרופים שעוד שנייה עמדו להפציץ מישהו.
"אני כל כך שמח שאני חייב לשתף איתך את הניצחון שלי, את מבינה? אני ניצחתי את טיילר!" הוא צעק מאושר. באותו הרגע, לא יכלתי להתאפק. העצבים שלי כבר הגיעו לשיאם. שלחתי את אגרופי בחוזקה רבה אל פרצופו של אריק. דם נטף משפתיו. סימן אדום הופיע על הלחי שלו. נכנסתי ללחץ. מיהרתי לברוח ממנו.אבל הוא המשיך להתגרות בי. "הנה המפלצת שבך יוצאת, האני האמיתי שבך." הוא התקרב אליי. הבעת פניו הייתה להוטה למרות הכאב שגרמתי לו. ניסיתי בכל כוחי לא לתת למה שהוא אמר להשפיע עליי אבל לא הצלחתי.
"את יודעת אני באמת מרחם עלייך. טיילר כבר דחה אותך? לא פלא, למה שהוא ירצה להיות עם מישהי כמוך." הוא גרם לי לאבד את העשתונות. חבטתי בו בחוזקה עד שהרגשתי שהעצבים שלי נעלמו. אגרוף אחר אגרוף. הוא לא עצר בי. לאחר כמה שניות התרחקתי ממנו ונשמתי עמוק. הייתי בשוק מעצמי. איך פגעתי בו ברמה כזאת? החולצה שלו הייתה קרועה, על פניו הופיעו כמה פנסים ופצעים מדממים. הלסת שלו הייתה נפוחה. סימני שריטות הופיעו באיזור הצוואר שלו והתלוו לזרועותיו. הדמעות שצפו בעיני החלו לחנוק אותי. "סיימת?" הוא אמר בקול חלש. הוא הסתכל עליי במבט שגרם לי להרגיש הבן אדם הכי נוראי על כדור הארץ.
"אריק אני-"
"אני בטוח שמיס קמבל תשמח לשמוע על זה. אני לא חושב שתזיק לך השהייה מבית הספר לכמה ימים."
הוא חייך חיוך רשע והתרחק ממני באיטיות. כאילו מצפה ממני לעצור בעדו. "אריק חכה שנייה!" הוא עצר. אני לא התכוונתי לעשות את זה, אני לא הייתי אני באותו הרגע, אני הגזמתי… בבקשה אל תספר על כך למיס קמבל." אמרתי בקול מלא דמעות. הרגשתי שאני הולכת להשתגע. "נגיד ואני מוכן לסלוח לך על זה שכיסחת לי ת'צורה. יש משהו שאני רוצה שתעשי עבורי." הוא התקרב אלי ולחש לי באוזן.
"להקריב את עצמי לבני האופל? אתה יודע שזה לא יקרה." הוא המשיך ללכת.
"אליס. אני אחלץ את אליס. היום." צעקתי. הוא הפנה את מבטו אליי.
"בשביל לשחרר אותה את צריכה להקריב את עצמך. אבל אם את מוכנה לזה… אז עשינו דיל. עכשיו תסלחי לי אבל אני צריך לחשוב על איזה סיפור להגיד לאחות שתטפל בי. אולי שתקף אותי דוב? או אריה?" הוא צחק בקול רם כל כך שחשבתי שאני עוד שנייה מכה אותו עוד הפעם. הוא נעלם ואני צנחתי אל הרצפה הקרה. טמנתי את ראשי בין רגליי ובכיתי. בכיתי עד שהרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום.
לא הייתי צריכה להבטיח לו את זה. איך אני אמורה לחלץ את אליס הזאת מבלי לסכן את עצמי. אני בטוחה שזאת הולכת להיות משימת התאבדות. זה היה הסיכוי היחיד שלי. אם לא אריק היה רץ לספר על כך למיס קמבל ואז הייתי מקבלת השהייה. ואז אמא שלי הייתה מתעצבנת עליי ו… בלגן אחד גדול.
לאחר כמה דקות שהייתי עסוקה בלבכות את חיי, קמתי על רגליי והלכתי לחדרו של טיילר. אם אני מתכוונת לחלץ את אליס הוא אמור לדעת מזה. בכל זאת היא האהובה שלו או משהו כזה. החדר שלו היה בסוף הקומה האחרונה של בית הספר. הוא היה מבודד ומרוחק משאר החדרים. הייתה אוירה של מתח ושל פחד באויר. דפקתי בעדינות על הדלת. "לאני? מה את עושה פה?" הוא שאל בתמיהה.
"אני יכולה להיכנס?" הוא פתח בפניי את הדלת.
"כן, תיכנסי." הבעת פניו הייתה יותר נינוחה. החדר שלו להפתעתי היה מסודר ונקי. הוא היה קטן, אבל גם לא מחניק מדי. ריח טוב של וניל נדף מכל פינה. על הקירות הופיעו ציורי נוף מרהיבים. הסתכלתי עליהם בהערצה. "שמח לדעת שהם מוצאים חן בעיניך. עבדתי עליהם קשה." חיוך קטן עלה על פניו.
"מסתבר שאתה אמן אחרי הכל אה? ידעתי שאתה לא כזה מעפן כמו שחשבתי." גיחחתי.
"תודה? אני מניח?" הוא חייך לשנייה ולאחר מכן חזר להיות רציני. "אז למה באת לחפש אותי לאני?"
"תתכונן. אתה בא איתי לחלץ יותר הלילה את אליס ואת השאר שכלואים אצל בני האופל."
"עוד פעם הנושא הזה? הרי אמרנו שאת לא תקריבי את עצמך נכון? בני האופל לא מוכנים לתת לנו אותם עד שתיהיה בידיהם."
"ועוד אני חשבתי שאתה יותר חכם ממני…"
"מה?" הוא לא הבין לאן אני חותרת.
"אני לא חייבת להקריב את עצמי. אתה יודע, יש כל מיני דרכים שבהן אפשר לעבוד על אנשים."
"מה את מתכננת?" הוא שאל בסקרנות.
"אתה עוד תראה."