המתאגרפת: פרק 10
קפאתי לרגע. חשבתי שזאת בדיחה ושהם צוחקים עליי.
"את חיה?" אריק קירב את ידו אל פרצופי והזיז אותה כדי לבדוק אם לא קיבלתי שבץ.
"להציל אתכם ממה? תקשיבו… אם הסתבכתם עם השוק השחור או משהו כזה אני לא הבן אדם הנכון לפנות אליו."
"לא הסתבכנו עם השוק השחור אלא עם אנשים הרבה יותר מסוכנים."
הבעת פניו של טיילר הייתה נראית איומה.
"איך אני קשורה לזה? למה אתם רוצים להכניס אותי לבלגן שלכם?"
יכול להיות שהם חלק מחבורה של נוכלים שמנסים להפוך אותי לאחת מהם? לאן הגעתי?
"את יודעת שיש לך כוח מיוחד נכון? כפי שכולנו שמנו לב…"
"כן, נו ו?"
"גם אנחנו בעלי כוח כמו שלך. אנחנו ועוד מספר תלמידים ומאמנים שנמצאים בבית הספר הזה."
"שנייה… זה לא נשמע לי הגיוני. חשבתי שאני היחידה שיש לה את הכוח הזה."
"יש הרבה דברים שאת לא יודעת ואנחנו נסביר לך אותם בהמשך, מה שחשוב שתדעי בינתיים הוא שבעזרתך אנחנו יכולים לגבור על "אנשי השוק השחור".
"לפי כל האמונות והשמועות הקדומות את המנהיגה שלנו. טמון בך כוח חזק הרבה יותר ממה שאת חושבת."
"נגיד ואני מאמינה לכם. איך אני הולכת לעזור לכם?"
"את תביסי את אנשי האופל בעזרת הכוח שלך."
"ואת תחזירי ביחד איתנו את אליס." אריק הוסיף. טיילר הסתכל עליו בכעס.
"אליס? השם הזה מוכר לי… אתה דיברת איתי עליה נכון?" ניסיתי להיזכר.
"יכול להיות…"
"אתה… אני פשוט לא מאמין שעירבת אותה בזה!" טיילר צעק.
"נו באמת טיילר, אתה יודע שהיא היחידה שתחזיר לנו אותה."
"אריק דיברנו על זה כל כך הרבה, תפסיק כבר!"
"אני לא יכול. לא כל עוד היא סובלת שם. ואני יודע שגם אתה לא."
הרגשתי תקועה בין שתיהם. לא הצלחתי להבין מה הסיפור מאחורי הבחורה הזאת ולגבי כל מה שהם אמרו לי.
"תצטרפי אלינו. אל בני מינך. תתחברי לאנשים שדומים לך." טיילר המשיך לשכנע אותי.
"אתם בטוחים שאתם לא מנסים לנצל אותי או משהו כזה?"
"לא לאני. אם היינו רוצים לעשות זאת את כבר היית מחוסלת ממזמן." אריק הלחיץ אותי.
"חשבתי על זה ו… אני לא מוכנה להצטרף אליכם. אני כן חושבת שאתם מדברים אמת אבל אני לא אסכן את עצמי בשבילכם. טוב לי במצב שאני נמצאת בו."
אריק שהיה גבוה ממני בכמה מטרים התקרב אליי. קולו היה עמוק ותוקפני.
"עד עכשיו השתדלתי להיות נחמד איתך אבל אני על סף התפוצצות. ותנחשי מה? אני גם חזק כמוך. מה שאומר שאני לא שולט בעצמי."
"רק תנסה לתקוף אותי. אם יש לך אומץ."
"לאני… הוא לא התכוון. אנחנו לא מנסים להלחיץ אותך פשוט-" טיילר ניסה להרגיע אותי אך זה לא עזר.
יצאתי בריצה מהאולם. לא יכולתי לשמוע אותם יותר. נהיה לי בלגן עצום בראש, זה שיש עוד אנשים כמוני נשמע לי הגיוני, אבל כל השאר? זה כבר מופרח לגמרי.
חזרתי לחדרי. כל מה שרציתי הוא פשוט לנחות על המיטה שלי ולשקוע במחשבותיי אך לפתע ראיתי את אנריקה ומוקי ביחד עם מופיסי וסקיי.
—————————————————-
"הולה לאני" אנריקה ומוקי חייכו אליי.
"היי, איך היה בארגנטינה?"
"כיף, חגגנו עם המשפחה שלנו." הם לא היו נראים טוב. זה היה נראה שהם מעמידים פנים שהם מאושרים.
"פעם הבאה תיקחו אותי איתכם" קרצתי להם. הם החזירו לי חיוך.
"איך היה באימון? לא היית אמורה לחזור יותר מאוחר? מופיסי שאל.
"היה לטיילר עניין דחוף לטפל בו אז האימון התקצר."
"את בסדר? את נראית לא משהו." סקיי שאל אותי בהתעניינות.
"כן, סתם קצת עייפה. מה איתכם? אתם לא הולכים לנצל את היום חופש שלכם עד הסוף?"
"תכננו לצאת לבלות אבל אנחנו נשאר כאן איתך."
"מה פתאום! תצאו לבלות. אני מאמינה שעוד מעט טיילר יקרא לי לאימון נוסף. אתם סתם תשתעממו פה… חוץ מזה שלא יזיק לי קצת שקט מכם."
"את בטוחה לאני?"
"כן במאה אחוז. תיהנו." רציתי קצת שקט לחשוב עם עצמי על כל מה שטיילר ואריק אמרו לי. העדפתי שהם ישאירו אותי לבד.
ליוויתי את הבנים עד לשער בית הספר וחזרתי לחדרי. בדרכי ראיתי את אריק.
הוא עמד ברחבת בית הספר ודיבר עם מישהו.
לא התכוונתי לצותת להם אבל עניין אותי לשמוע על מה הם מדברים. הסתתרתי מאחורי הקיר כדי שלא יראו אותי והקשבתי לשיחתם.
—————————————–
"אריק תגיד שנייה… מה עם טיילר? אתה לא מתכוון להעיף אותו מפה? הגיע הזמן שהמלחמה ביניכם תגמר. "
"אל תדאג. אני כבר אחשוב על משהו. הוא באמת מתחיל לעלות לי על העצבים." "משחק אותה כאילו לא אכפת לו מאליס. אני יכול גם להחזיר אותה בלעדיו."
"נמאס לי שהוא חושב שהוא יכול להגיד לי מה לעשות."
האם אני שומעת נכון? הם מתכוונים להעיף את טיילר מפה? את המאמן שלי? רציתי להתפרץ ולצעוק עליהם אבל כמובן שלא עשיתי זאת. ניסיתי להמשיך להקשיב להם.
"קודם כל נתחיל בצעדים קטנים. יש לקבוצה שלו תחרות נגד הקבוצה שלי בקרוב. זאת תהיה ההתקפה הראשונה שלי אליו. אני אנצל את התחרות הזאת כדי להחליש אותו."
"איך?"
"אתה עוד תראה".
אריק מתכנן לפגוע בטיילר ובקבוצה שלי? אני חייבת לעשות משהו בנידון. אין מצב שאני אתן לזה לקרות. הלכתי בשקט בשקט כדי שהם לא ישמעו אותי אך לפתע הטלפון שלי צלצל ממספר חסוי.
אוף למה מישהו היה חייב להתקשר באותו הרגע? טיילר וחבר שלו שמעו את הצלצול אך למזלי הם לא הספיקו לראות את פרצופי. ברחתי מהר ככל שיכלתי. הייתי בלחץ. אסור היה שידעו שהקשבתי להם אחרת הלך עליי.
הם רדפו אחריי אך הצלחתי להתחמק מהם. איכשהו הגעתי לאולם האימונים. התחבאתי מאחורי ערימה של ארגזים שהיו בפינה. לפתע שמעתי קול מוכר שקרא בשמי בלחש.
"לאני" אוי לא. הקול נהיה יותר ויותר חזק עד שהרגשתי שאריק וחברו עומדים ממש מולי.
למזלי זה היה טיילר. הוא רעד והזיע בלי סוף. הוא היה נראה על סף עילפון.
"אתה מרגיש טוב המאמן?"
"מה את עושה פה?"
"אני באתי להתאמן. ואתה?"
הוא התיישב לידי ונאנח.
"אם זה בקשר למה שדיברנו מקודם אז-"
"לא. זה קשור לנושא אחר. לאליס" הוא נשם נשימה עמוקה והתחיל לדבר.
"היא הייתה בדיוק כמוך. בחורה קטנה עם חלומות גדולים."
לא ידעתי אם אני צריכה להיות איתו שם. אני תלמידה שלו.
לא רציתי לעבור את הגבול אבל הרגשתי שהוא צריך לפרוק.
"אני אימנתי אותה עד שהיא נהפכה להיות מאמנת. בדיוק כמוני."
"כמובן שכמו בכל סיפור אהבה קלאסי, אני התאהבתי בה והיא בי."
"ביחד עם אריק אנחנו נלחמנו באנשי האופל. ניסינו להתחמק ולברוח מהם.
יום אחד ביצענו פעולה כלשהי."
רצינו להרוס להם את מכשירי המעקב שהם משתמשים בהם כדי לאתר אותנו."
"חילקנו בינינו את התפקידים. אליס היא זאת שנכנסה למחנה שלהם. אני ואריק נלחמנו בשומרים שהיו בחוץ."
"לצערנו אחד מהם חמק מהעין שלנו ותפס אותה בזמן שהיא חיטטה במעבדה שלהם. ניסינו לחלץ אותה אבל לא הצלחנו. אני נאבקתי ונלחמתי עליה אבל אריק גרר אותי משם בכוח." הוא התנשף.
"מאוחר יותר חזרנו לשם וניסינו לחלץ אותה משם בכל דרך אפשרית אבל זה לא הלך."
הוא התחיל לבכות. כאב לי עליו. לראות אותו ככה סובל.
"עברה כבר שנה אבל אני עדיין מרגיש כאילו זה קרה אתמול."
"אני נטשתי אותה שם. לא הייתי צריך לעזוב אותה." הדמעות שלו המשיכו לזלוג.
"לא הייתה לך ברירה, אחרת היו תופסים גם אותך ואת אריק. עשית את הדבר הנכון."
"את לא היית שם. את לא יכולה להבין את הסיטואציה שבה הייתי."
"אני לא. אני פשוט מנסה לנחם אותך איכשהו."
"אל. אני גם ככה מרגיש רע עם עצמי שאת רואה אותי ככה." הוא באמת היה נראה נורא. פניו היו חיוורות וחלש. הוא היה נראה מוזנח ומסכן.
"אתה יודע מה המאמן? אני אעזור לך לחלץ את אליס. אתה ואריק אמרת שאני יכולה לעזור לכם לא?"
"את לא חייבת לעשות זאת. להצטרף אלינו, להציל את אליס. כמו שאמרת את לא צריכה לסכן את עצמך."
"אם אני היחידה שיכולה לחלץ אותה מהאנשים הרעים האלה אז אני מוכנה לעשות זאת. בשבילך." הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
"כלומר, בשביל אליס. כמובן…" הייתי מובכת.
"לאני, אני אכבד את כל מה שתחליטי. תזכרי שאת תמיד תישארי תלמידה שלי."
"אני יכולה לנסות? להצטרף אליכם?"
"לנסות? כן. מעולה. אני רק מבקש… אל תספרי לאף אחד על מה שקרה פה עכשיו."
"אל תדאג. אני לא אספר לאף אחד שראיתי אותך בוכה."
חיוך קטן הופיע על פניו היפות. יפה לו יותר שהוא מחייך, הוא צריך לעשות זאת לעיטים יותר קרובות.
"בואי נלך. אני אציג אותך בפני כולם."
"עכשיו?" שאלתי בתמיהה.
"תגידי תודה. זה על חשבון אימון. להזכיר לך שאת בעונש?" הבעת פניו הרצינית חזרה.
"קדימה. למה אתה מחכה?" צחקתי בשקט והוא צחק ביחד איתי.
יצאנו מאולם האימונים והוא הוביל אותי למרתף ענק וחשוך שהיה מתחת לבית הספר.
——————————————–
"את מוזמנת להיכנס" טיילר פתח בפניי את הדלת שהייתה עשויה מעץ עתיק. עמדתי במקומי. היססתי לרגע אם להיכנס אל המרתף או לא.
טיילר שם לב למחשבותיי. הוא החזיק את ידי ונכנס איתי. ידו הייתה קרה כקרח.
להפתעתי, מספר רב של נערים דיברו והתרוצצו סביבי.
היה רעש עצום. זה היה נדמה שהמקום הזה הוא כמו עולם שלם בפני עצמו.
"וואו יש כאן הרבה יותר אנשים ממה שחשבתי."
"מיס קמבל תציג אותך בעוד כמה שניות בסדר? אני צריך ללכת לאנשהו. תחכי לי אני אחזור לכאן בקרוב."
"מיס קמבל? שנייה טיילר אני…"
הוא נעלם במהירות מטווח הראייה שלי עוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט.
אחרי דקה מיס קמבל ניגשה אליי.
"שלום לאני, אני כל כך שמחה שאת כאן איתנו!"
"מיס קמבל? מה את עושה כאן?"
"אפשר להגיד שאני האחראית כאן. אני יודעת שאת בוודאי מופתעת אבל אני אדאג להסביר לך הכל." בקושי הצלחתי לשמוע אותה עם כל הרעש שהיה סביבי.
"מיס קמבל? את שומעת אותי?" צעקתי.
"שקט כולם!" מיס קמבל צעקה בתוקפנות. כל הרעש שהיה נעלם ברגע.
סוף סוף שקט. היא עלתה לפדיום הקטנטן שהיה במרכז המרתף והציגה אותי.
"זאת לאני. הבחורה שכולנו חיכינו לה כל כך הרבה זמן."
כל הבחורים שהיו שם נעצו בי את עיניהם. הרגשתי כמו איזה חייזר שנוחת על כדור הארץ בפעם הראשונה.
"כמו שאתם יודעים, בני האופל מוכנים לתקוף אותנו. הם קרובים אלינו יותר מכפי שחשבנו. הגיע הזמן שנשיב מלחמה!" כולם הריעו למיס קמבל. היא הפסיקה לדבר במשך כמה שניות ואז המשיכה.
"עכשיו כשלאני פה איתנו, אנחנו נוכל להביס אותם! הכוח שטמון בה יקום לתחייה. לאני היא הנשק הטוב ביותר שלנו!" כולם המשיכו לצעוק בשמי ולהריע.
הם הקיפו אותי והתנפלו עליי. הם היו הרבה מכפי שאני יכולה לזכור.
הם הרימו אותי באוויר וקראו בקול רם בשמי. שמעתי את קולה של מיס קמבל. היא ניסתה להרגיע אותם אבל הם היו באטרף.
לפתע הרגשתי שמישהו חילץ אותי בעדינות מידיהם. זה היה אריק.
"יכולתי להסתדר בעצמי." שחררתי את עצמי ממנו במהירות.
"כן… זה ממש היה נראה ככה. תגידי תודה ותשתקי." הוא גילגל את עיניו.
"אתה יודע? חשבתי שטיילר מתנהג בחוצפה אבל כנראה שאתה הרבה יותר גרוע ממנו." לא יכולתי להתאפק. הרגשתי שאני חייבת להעמיד אותו במקום.
"איך אתה מעז לדבר עליו ככה מאחורי גבו? ועוד לנסות להעיף אותו מבית הספר?"
"אז את זאת שצוטטה לי מקודם… ידעתי."
"זה היה בלי כוונה, אבל אני לא מתחרטת על מה ששמעתי."
"הבנתי שאני חייב להתייחס אלייך יפה אם אני רוצה שאליס תחזור אלי אבל אם תמשיכי לצותת לי אני חושש שאני עלול להיות לא כל כך נעים."
"אם ניסית לאיים עליי, זה לא עבד."
"רק הזהרתי אותך זה הכל." הוא חייך אליי את החיוך הדבילי הזה שלו שהיה אמור לגרום לי ליפול בקסמיו.
"ואני מזהירה אותך שאם תמשיך לנסות לפגוע במאמן שלי או בקבוצה שלי אתה יכול לשכוח מלפגוש שוב את חברה שלך."
"על מי את עובדת, שתינו יודעים שגם אם את לא תצילי את אליס בשבילי, את
תעשי זאת בשבילך טיילר."
"רק שנייה… אתה חושב שאני?"
"כן. אני לגמרי חושב שאת מאוהבת בו."
תגובות (1)
סיפור מדהים