המשקפיים – פרק 2

״אהההההההההההההה״ צרחתי. הרוח סימן לי להיות בשקט ונעלם, אמא שלי הגיעה בריצה.
״מה קרה?״ היא שאלה בלחץ.
״אממ כלום. היה נדמה לי שראיתי ג׳וק״ אמרתי בלחש. היא גלגלה עיניים והלכה. הרוח הופיע שוב.
״את לא יכולה לצרוח בכל פעם שאת רואה אחד מאיתנו״ הוא אמר.
״אתה…אתה…רוח רפאים?״ גימגמתי.
״כן…״ הוא אמר. למזלי אני לא כזאת פחדנית אז אני מסוגלת לתפקד.
״וואאוו מדהים. מה אתה רוצה ממני?״ אמרתי בציניות.
״אני צריך שתעבירי את זה למישהי״ הוא אמר והעביר לי גליל נייר. הרמתי גבה.
״זה היה בציניות… לא משנה, למי להביא?״ אמרתי. הלוואי שיעוף מפה.
״תביאי את זה לליליאן שפצירוב״ אמר. אה, זו השכנה מלמעלה. זאת שאף אחד לא יכול להגות את השם משפחה שלה. אבל היא נחמדה.
״בסדר, אני אעביר לה. עוד משהו?״ שאלתי.
״לא, אבל אני רוצה לבוא איתך״ אמר. יצאתי מהבית ועליתי לקומה למעלה כשהרוח מלווה אותי. הכנסתי את הגליל לחריץ שמתחת לדלת שלה והסתובבתי אל הרוח.
״הבאתי לה. עכשיו אפשר לחזור לחיות את חיי בלי שתפריע?״ אמרתי לו. אמרתי, לא שאלתי. הרוח צחק.
״נראה לך?! מהרגע שקנית את המשקפיים האלה את מסוגלת לראות רוחות. רוחות מחכות שאנשים יראו אותם, לכן בכל פעם שתיתקלי ברוח היא תבקש ממך משהו״ הוא אמר.
״ואהה, לא. את לא תצליחי להיפטר מהמשקפיים״ הוסיף, ממש כאילו קרא את מחשבותי. באסה. לפתע המשקפיים שלי התחילו לזהור. הורדתי אותם והסתכלתי עליהם, ליד אחד הציורים של הרוח הופיע הפרצוף של הרוח שנמצא לידי.
״מה זה?״ שאלתי אותו.
״בכל פעם שתעזרי לרוח הפנים שלה יופיעו על המשקפיים״ הסביר.
״למה?״ שאלתי. יוואוו עכשיו אני צריכה את הפרצוף שלו שילווה אותי כל הזמן?
״תזכורת״ אמר בפשטות.
״אני חייב להזהיר אותך, לא לכל הרוחות יש בקשות קלות כמו שלי. זה יכול להיות גם דברים קשים או רגשיים, רוב הרוחות רוצות נקמה. זה יכול להיות גניבה, שנאה, אהבה ואולי אפילו רצח״ אמר.
״ומה אם אני לא עושה את מה שביקשו ממני?״ שאלתי. אין סיכוי שאני הולכת להרוג מישהו.
״מוות״ הוא אמר ונעלם.