המשקפיים – פרק 17

הסתכלי מסביב וראיתי את גורדון. נאנחתי בהקלה.
"גורדון… הבהלת אותי… מה אתה עושה כאן?" שאלתי. ואז נזכרתי בריק.
"אממ.. ריק… זוכר את מה שסיפרתי לך בבית-חולים? אז יש פה רוח.." אמרתי. כשריק היה בבית החולים הסברתי לו הכל לגבי המשקפיים והרוחות (לא סיפרתי לו על אמא שלו) ולמרבה הפלא הוא האמין לי.
"גורדון… יש מצב אתה עושה משהו מוזר שיראה לריק שאתה פה?" שאלתי. גורדון גילגל עיניים והלך לשידה שעמדה בצד. הוא פתח את אחת המגרות והוציא כובע וצמיד. ריק הסתכל עליו ותיארתי לעצמי שהוא רואה כובע וצמיד מרחפים באוויר.
"אם אי פעם פיקפקתי בך. אז אני מתחרט" לחש לי ריק באוזן. חייכתי אליו וחזרתי אל גורדון.
"אמרת שזה לא נגמר. למה התכוונת?" שאלתי אותו. הוא הביא לי את הכובע והצמיד. במבט מקרוב ראיתי שהם ממש דומים למשקפיים שלי. שחורים עם ציורים של רוחות.
"מה זה?" שאלתי אותו.
"זה הסיבה שהכל עוד לא נגמר" אמר גורדון. הסתכלתי עליו במבט מבולבל והוא הסביר-
"כל עוד שלושת החפצים האלה קיימים. אנשים מכל רחבי העולם יבואו לחפש אותם. וכל עוד המשקפיים-ועכשיו גם הצמיד והכובע-אצלך, ינסו להשיג אותם כל הזמן. יש רק פתרון אחד. את חייבת להשמיד אותם" אמר גורדון. טוב, זאת לא אמורה להיות בעיה. לקחתי את הצמיד ועמדתי לשבור אותו אבל מישהו צעק מאחורי-
"שלא תעיזי להרוס אותו!" הסתובבתי, אלה היו ההורים של הילרי.
"למה? זה סתם צמיד ישן שלי" אמרתי (שוב) במבט תמים. אמא של הילרי הסתכלה מסביב על כל הגופות והתעכבה הרבה זמן על הגופה של הילרי. אבא שלה הסתכל עלי במבט משועשע.
"זה לא סתם צמיד ישן. אני ידוע מה הכוח שלו ושל המשקפיים והכובע. תני לי את כולם, ואני אעזוב אותך ואת החבר שלך" הוא אמר. הסתכלתי על ריק. הוא הסתכל עלי ואז סימן לי בזהירות על החגורה של אבא של הילרי. הסתכלתי וראיתי שם אקדח, יופי.
"אין סיכוי. אני הולכת להשמיד אותם ואף אחד לא יקבל אותם יותר" אמרתי ולקחתי קופסת גפרורים שהייתה על השידה, הוצאתי גפרור ועמדתי להדליק אותו. אבא של הילרי שלף את האקדח וכיוון אותו על ריק.
"אם את לא מביאה לי את החפצים החבר שלך מת!" הוא צעק, הדלקתי את הגפרור וקירבתי אותו לכובע. אבא של הילרי ירה לריק בחזה וריק נפל על הרצפה. הצמדתי את הגפרור לכובע והוא נדלק בלי בעיות. זרקתי אותו והרמתי אקדח שהיה על הרצפה ויריתי עליו. ירייה מדויקת-בול במצח. הוא נפל מת. הסתכלתי על ריק וחייכתי. ידעתי משהו שאבא של הילרי לא ידע. הסתובבתי אל אמא של הילרי. היא הוציאה את הסכין מהבטן של הילרי והשליכה אותו עלי. זזתי הצידה והסכין פיספסה אותי בכמה מילימטרים. יריתי גם בה. וגם היא מתה. הלכתי בשלווה אל ריק. הוא פקח עין אחת.
"אפשר לקום?" הוא שאל. הנהנתי והוא התיישב, הוריד את החולצה וחשף את האפוד מגן שלבש מתחת. כשהסברתי לו על הרוחות אמרתי לו שינסו לפגוע בו, מאז גם הוא מסתובב עם אקדח ואפוד מגן. הוצאתי את הכדור שנתקע באפוד וזרקתי אותו על הרצפה. שמענו למטה משטרה אז תיארנו לעצמנו שהשכנים שמעו את היריות. ובאמת אחרי 2 דקות שמענו דפיקות בדלת ומישהו צעק-
"משטרה! תפתחו את הדלת" הבטתי בריק ולחשתי לו 'תזרום איתי'. הוא הנהן וחיבק אותי. ממצתי חזק עד שהתחילו לרדת לי דמעות והשוטרים נכנסו.
"מה קרה?" שאל אחד מהם. משכתי בדרמטיות באף ואמרתי-
"החברה שלי הזמינה אותי לכאן, ואז היא וההורים שלה התחילו לירות בשלושה שם והם ירו בחזרה ואז כולם מתו" הורדתי עוד כמה דמעות וחיבקתי חזק את ריק. השוטרים רשמו משהו בדו"ח ושלחו אותנו הביתה. בדרך שברתי את הצמיד. עכשיו יהיה לנו קצת שקט.נישקתי את ריק נשיקה ארוכה.
"נראה לי עברתי מספיק אקשן ליום אחד" אמר ריק.
"כן…" אמרתי. הוא ליווה אותי הביתה. עליתי ונשכבתי במיטה. יש לי שקט. עד להודעה חדשה.